הגדרת סמיוטיקה
סמיוטיקה היא המדע או הדיסציפלינה שמעוניינים בחקר סוגי הסמלים השונים שנוצרו על ידי בני אדם במצבים שונים וספציפיים. מחקר זה מבוסס על ניתוח המשמעויות שיכולות להיות לכל סוג של סמל וכיצד משמעות זו יכולה להשתנות לאורך זמן או מקום.
סמיוטיקה (או המכונה גם סמיולוגיה) יכולה להיחשב כקטע חשוב מאוד באנתרופולוגיה שכן עבודתה עוסקת בתרבות של האדם הנוכחי ובזמנים אחרים. המונח סמיוטיקה מקורו ביוונית semeiotikos, שפירושו 'מתורגמן שלטים'.
זה מרמז שהיא תנסה להסביר את האופן שבו ישויות משתמשות בסימנים כדי להבין את העולם הסובב אותם וכמובן גם לתקשר עם אנשים אחרים, פעולה שבהחלט חשובה בכל חיים.
המחקר שמסמל את הסמיוטיקה בנוגע לייחוס המשמעות משמש באופן שימושי ברמה המדעית, בהקשר שבו אופן יצירת הידע מתגלה כחיוני.
השלט מתייחס למשהו ומתייחס לדימוי נפשי שלו
בסמיוטיקה, סימן תמיד מתייחס למשהו. בינתיים, השלט הזה יתייחס למשהו קונקרטי במוחו של האדם. אז טבלת המלים היא סימן שיפנה אותנו נפשית לדמות הריהוט הזה עשוי בדרך כלל מעץ ומשמש לאכילה.
אחד המרכיבים המורכבים והמעניינים ביותר בתרבות הוא מכלול הסמלים והצורות שיוצרים בני אדם למצבים או נסיבות שונים.
כל סט סמלים מוחל על סוג של אירועים או תופעות ולכן משמעותו או פירושו הם ספציפיים וספציפיים לחלוטין. סמלים הם ייצוגים שרירותיים או סובייקטיביים פחות או יותר של תופעות אלה והולדתם קשורה לצורך של האדם לשלב תופעות כאלה בשפה.
לאחר מכן הסמיוטיקה תהיה מעוניינת לנתח מדוע לסמלים אלו יכולה להיות משמעות ברגע או במרחב ולהשתנות, או להישאר לאורך זמן אם זה היה המקרה. זו המשימה של אנתרופולוגים, מומחי שפה, ארכיאולוגים ומדענים אחרים שעובדים עם שאלות של תרבות. הסמיוטיקה נחשבת נולדת מתצפיותיהם של אנתרופולוגים ומומחי שפה שונים ששמו לב שסמלים שונים (לא רק גרפיקה אלא גם צורה של שפה, מחשבה או רגש) חזרו על עצמם במרחבים שונים והיו בעלי משמעויות זהות או שונות לפי כל קהילה.
אנשים משתמשים כל הזמן בסימנים ומייחסים משמעות לכל נושא שנתפס. בהינתן נוכחות זו, לסמיוטיקה יש מקום רלוונטי בתחילת תהליך הידע, ומציעה גישה עמוקה לסימן, שהוא מושא המחקר שלו, למשל.
תרומתו הבסיסית של הבלשן פרדיננד דה סוסור
הבלשן יליד שוויץ פרדיננד דה סוסור תרם תרומות אדירות לסמיוטיקה. הוא העביר קורסים בנושא הסימן הלשוני ונושא זה ניגש בדיוק מנקודת מבט לשונית.
סוסור התנגד לשיקול הסימן כישות יחידה המביאה להתייחס לשפה כרשימת מילים התואמות לדברים מסוימים. ההצעה שלו היא שמושגים קודמים לסימנים ובמובן זה הוא שהוא מציע שהיחידה הלשונית מורכבת משני אלמנטים, מצד אחד מושג, ומצד שני דימוי אקוסטי שלה.
הרעיון נשאר בארכיון במוחם של דוברי השפה המסויימת וכך מושג השולחן בא לידי ביטוי כסט המורכב מהמאפיינים הבאים: ריהוט, עץ, מלבני, מרובע, המשמש לאכילה. בינתיים, הדימוי האקוסטי הוא החותם שהמילה הזו משאירה בנפשנו.
