הגדרה של רב תרבותיות
עובדה שאין עליה עוררין אנו חיים בעולם גלובלי בתמורה קבועה. לגלובליזציה יש היבטים כלכליים, חברתיים ותרבותיים. אחת ההשלכות של הגלובליזציה של הפלנטה היא רב תרבותיות, שניתן להגדיר אותה כקיום משותף של מסורות תרבותיות שונות באותו הטריטוריה.
תיאור קצר של רב תרבותיות
חברות בהן שולטת אותה קבוצה חברתית ויש דת, שפה ותרבות עדיין קיימות בפינות רבות של כדור הארץ. עם זאת, מודל החברה ההומוגנית מוחלף במודל חברה ברבים. בערים ובמדינות רבות האוכלוסייה היא הטרוגנית מבחינות רבות: שפות, דתות, מסורות ודרכי הבנת חיים שונים זה מזה. מגוון זה הוטבע עם המונח רב תרבותיות.
רב תרבותיות היא משהו יותר מסיכום המסורות התרבותיות באותו מרחב גיאוגרפי. למעשה, רב תרבותיות מרמזת על הערכה חיובית של המגוון האנושי. נוכל לומר שזו דוקטרינה המגנה על סובלנות, כבוד ודו קיום בין תרבויות שונות. גישה זו מניחה הגנה על שוויון כל המסורות התרבותיות, באופן שאין אחד מעל האחרים אלא שכולם מוערכים על בסיס שווה. רב תרבותיות מרמזת על רלטיביזם תרבותי מסוים, כלומר על התחשבות שתרבות אחת אינה עדיפה על זו של זו, וכתוצאה מכך יש לקבל הבדלים במנהגים כאות לסובלנות ודו קיום שליו.
לעיתים מובנת לרב-תרבותיות כהזדמנות, מכיוון שמשמעותה היא שאנשים עם תרבויות שונות מאוד יכולים להקים חברה עשירה יותר ברבים עם רוח קוסמופוליטית.
ביקורות על רב תרבותיות
רב תרבותיות היא סיטואציה רצויה, כל עוד מגוון המסורות מלווה בסובלנות וכבוד. אם בשכונה של עיר גדולה מתקיימות מסורות דתיות שונות באקלים אזרחי ומכבד, אנחנו מדברים על הפנים הידידותיות והמעשירות של הרב-תרבותיות.
עם זאת, חלק מהאנליסטים של תופעות חברתיות מדגישים את ההיבטים הבעייתיים של תופעה זו של גלובליזציה. במובן זה, ישנה בעיה סמויה בריבוי ויכולנו לבטא אותה בשורה של שאלות: האם שתי מסורות תרבותיות המעריכות את תפקידה של נשים בחברה תואמות אחרת? האם זה נסבל לקולקטיב אנושי לחיות ללא קשר למסורות? של מקום ושהוא יכול אפילו לנהוג במנהגים המנוגדים לחוקים התקפים? האם זה סביר להיות סובלני כלפי מי שלא נוהג בסובלנות?
שאלות אלו מראות שרב-תרבותיות אינה חפה מסכסוכים. למעשה, יש דוגמאות קונקרטיות המדגישות כמה בעיות של דו-קיום בחברות רבות (בחלק ממדינות המערב אוכלוסיית המוצא האפריקאי נוהגת נגד אבלציה של הדגדגן, מנהג שנענש בחוקי המערב ומשהו המקובל בחלק ממדינות אפריקה).
הקונפליקטים וחוסר האיזון של רב-תרבותיות הם עבור חלקם הוכחה ברורה לכך שלרב-תרבותיות יש שני פנים: האחד ידידותי והשני מסוכסך.
גישה מפויסת
בין חזון הרב-תרבותיות כפרדיגמה אידיאלית לדחיית הריבוי אנו יכולים למצוא עמדה ביניים ופיוס. זה יכלול הרמוניזציה של הכבוד לחוקי המדינה על ידי האוכלוסייה כולה עם סובלנות מוחלטת למנהגים הספציפיים של כל המגזרים החברתיים. במילים אחרות, זה יהיה להתאים את הציות לחוק להשקפות עולם שונות. הרמוניה זו אינה אידיאל אוטופי, שכן היא הייתה אפשרית באלכסנדריה העתיקה, בטולדו מימי הביניים, בבואנוס איירס בסוף המאה התשע עשרה, או בניו יורק, לונדון או מונטריאול של ימינו.
צילומים: iStock - Juanmonino / Rawpixel
