הגדרת סגולה
מושג הסגולה הוא מופשט וקשור לרעיון לפעול למען הכלל. כאן, ניתן להבין זאת בעצם בשתי דרכים: ברמת הפרט או ברמת המצב הטרנסצנדנטי של האדם. סגולה מובנת, באופן כללי, כתופעה הנרכשת מחיברות וחיים בקהילה שכן כבוד האחר יאפשר את הישרדותנו שלנו. הסגולה לפעול על פי הערכים המוטלים או מפתחים על ידי חברה מסוימת תהיה תמיד תועלת לכולם.
במובן זה אנו יכולים לומר שהסגולה כתנאי חיוני וטרנסצנדנטי של האדם היא זו שמובילה אותנו באופן טבעי לחפש את טובת הכלל ולפתח ערכים אתיים ומוסריים התורמים לחיים בקהילה. סגולה היא אז דבר שמתקבל על ידי שיתוף קיומנו עם אחרים, אם כי הדבר הזה הוא שיכול להשחית אותו.
סגולה ברמה האישית קשורה תמיד לאלמנטים פרקטיים וקונקרטיים יותר שקשורים לאופן שבו האדם מתפתח על בסיס יומיומי. כאן, מעלות כמו טובות, סולידריות, אתיקה, כבוד לאחר, מחויבות, צדק ואמת הן כמה מהדוגמאות שגורמות לאדם להיות מוגדר כנושא בעל סגולות גדולות. עם זאת, בהקשר זה, מעלותיו של אדם אינן יכולות להיות רק חברתיות או מוסריות אלא אולי קשורות לסגולותיו האסתטיות, הפוליטיות, האידיאולוגיות, היצירתיות, הפיזיות וכו '.
על פי המסורת המערבית, ארבע המעלות החשובות ביותר של האדם הן מתינות, זהירות, צדק וכוח, שכולם נחוצים לפיתוח חוויות חברתיות מוצקות, מחויבות, הוגנות ומועילות לכולם. כמו כן, יש לציין כי נכללו הדוקטרינות הדתיות של דתות שונות
מְתִינוּת
מתינות היא אותה מעלה המרמזת על מתינות מבחינת משיכת התענוגות ואז מקדמת איזון במובן זה. כאשר מישהו הוא בעל המתינות, הוא ישלוט ברצונו על פני האינסטינקט ותמיד ישמור על הרצונות ובעקבות זאת בכנות. לדוגמא, מתינות קשורה למושגים כמו מתינות ופיכחון.
זְהִירוּת
זהירות היא המעלה המשמעותית של פעולה הוגנת, נכונה וזהירה, וכשמדובר בתקשורת זהירות מתגלה כאשר משתמשים בשפה ברורה, זהירה, מילולית ועל פי המצב וההקשר. לפעול בזהירות פירושו גם לעשות זאת תוך כיבוד תמיד של חופש ורגשות של אחרים וגם אם הם אינם תואמים את הרעיונות שלנו.
כוח
מעלת העוצמה מרמזת על התגברות על פחד על כל היבטיו ולשם כך תקיף תקיפות מבחינת ההחלטות שמתקבלות וגם הנחישות לגבי חיפוש הטוב הטוב שנועד להשיג. מעבר למכשולים ולמלכודות העומדות בפניכם והקרבנות שיש להקדיש להשגת הסוף, הכוח יוסיף ערך לנפשנו ויגרום לנו להתקדם, באומץ ובמרץ להתגבר עליהם ולבסוף לצאת. מנצחים.
צֶדֶק
מעלת הצדק או ליתר דיוק מי שפועל בהנחיית סגולה זו יעסוק במיוחד במתן שכנו למה שצריך וזה מתאים לו בזכות ותמיד יעשה זאת באיזון ביחס לשאר העם ולטובת הכלל.
כעת, ראוי לומר שהמחברים המיוחסים לנצרות על סמך המעלות האמורות פיתחו את המעלות התיאולוגיות, שהן אותם הרגלים שאלוהים עצמו מחדיר הן ברצון והן במודיעין לגברים על מנת לסדר את מעשיהם. אלה הם: אמונה, תקווה וצדקה ונחשבים כהשלמה לסגולות הקרדינליות.
אֱמוּנָה
אמונה מרמזת על הסכמה עם הרצון בצורה איתנה לאמת שנחשפת בהתגלות אלוהית, כלומר המאמין של דת זו או אחרת דבק באמת בסמכותו של המעיד עליה. אין ספק שהאמונה היא הבסיס, העמוד שעליו מבוססות הדתות. המאמינים סומכים באופן עיוור על הנורמות המסופקות או קובעות על ידי רשויות הדת בהן הן עוקבות.
לְקַווֹת
בינתיים, התקווה היא המעלה שבאמצעותה האדם יגלה ביטחון וודאות ביחס להשגת חיי נצח ובאמצעי האמצעים שיעזרו להשיג אותם.
צדקה
צדקה מרמזת בתוך הנצרות על אהבת אלוהים מעל לכל וכי אהבה נמשכת גם לשכן בדיוק בגלל אותה אהבת אלוהים. לכן, צדקה תדרוש לעשות טוב ולנהוג בהתאמה ובכבוד מול האחים. בנוסף, צדקה תייצר הדדיות, כלומר היא ניתנת ומוחזרת באותו אופן ובאותה עוצמה. וזה אף פעם לא הולך יד ביד עם עניין וכן עם נדיבות.
