הגדרת חובה מוסרית
הבן אדם הוא יש שיש מַצְפּוּןבמילים אחרות, מנקודת המבט האתית הוא משקף את מעשיו ושואל האם פעל נכון או לא. לכל בן אנוש יש ערכים אישיים שהופכים לנורמות של פעולה נכונה, מצפן להבדיל בין מה שנכון למה שלא. ערכים מוסריים אלה מסמנים את המישור התיאורטי של פעולה, אולם החיים הם מעשיים, ולעיתים, האדם חווה התנגדות בין המישור התיאורטי לבין הפעולה המעשית של היום יום.
חובות שמטילים את עצמך באופן אישי, בהן מאמינים
אנשים מרגישים שהם חייבים להיות נאמנים לאלה כללים להיות מסוגל להיות מאושר באמת. מכאן נובע המצפון של החובה המוסרית, כלומר הצורך להיות קוהרנטי ועקבי עם אותם ערכים אישיים. ברוב המקרים, חובה מוסרית זו אינה מוטלת כלפי חוץ אלא האדם נאמן לאותה חובה פנימית שסומנה.
הסביבה של כל אדם וכיצד היא משפיעה עליה
מה שבטוח זה ערכים של אדם מושפעים מאוד מההקשר החברתי בו האדם נולד וחי, בנוסף, הם גם חייבים את שורשיהם לחינוך שקיבלו ממשפחתו וממורים בבית הספר. מה שנכון לאדם אחד לא יכול להיות אחר אצל אדם אחר, ולכן אפילו המישור האתי, במקרים מסוימים, נראה רגיש לרלטיביזם מסוים (אם כי באופן כללי יש הסכמה כללית לגבי מה נכון או לא).
חשיבות התבונה, והדו-קיום בחברה
מצד שני, יש גם נורמות חברתיות שמקדמות דו קיום חברתי והרמוניה בקבוצה. במקרה זה, עמידה בנורמות חברתיות אלה מגיבה גם לחובה מוסרית. באופן זה, התבונה והידע פועלים כאור המאיר את הרצון באמצעות הנמקת פעולה נכונה, כלומר ערך החובה. החובה המוסרית מתייחסת בדיוק למשקל המופעל על ידי התבונה על הרצון.
החובה המוסרית מתייחסת לחובות שיש לאדם מעצם היותו אדם. כלומר, לבן אדם יש לא רק חובות אלא גם חובות למלא. חובות אלה מתייחסות למנהג הטוב והגשמת הצדק.
