הגדרת כפייה
ה כְּפִיָה מייעד את אלימות פיזית, נפשית או מוסרית שמישהו מפעיל על אדם אחר במטרה לאלץ אותו לומר או לעשות משהו בניגוד לרצונו, או להיכשל בכך, לעכב כל פעולה או מחשבה.
יש לציין כי היחידה שיש לה מסגרת חוקית להפעלת כפייה, אם כי באופן מניעתי ברור ברור, כלומר הכרזת עונשים במקרה של אי קיום החוק, היא המדינה שתפרוס אותו במדויק. במשימה לאכוף את התקנות התקפות במקרה הנדון.
מנגד, לבקשת החוק אנו מוצאים גם התייחסות מיוחדת למילה כפייה, שמייעדת הכוח המשפטי המסייע לזכות בכל אחת מהנסיבות שמזמינות אותה להטיל עמידה בהוראותיה ועקרונותיה.
לכן, הן המדינה והן מערכת המשפט מבוססים על איום זה להחיל סנקציה למופת במקרים בהם הדבר נדרש. למעט כמה יוצאים מן הכלל בהם הטרור שלט במדינה, האיום יכול להפוך לאקט מוחשי של אלימות פיזית עבור מי שעושה משהו או חושב משהו אחר ממה שנתמך על ידי הרשויות.
כפייה משפטית נקבע וימצא התממשות ב חוק העונשין, שהיא נורמת האם העוסקת בקביעת אותן התנהגויות שמאופיינות ואשר תגרום להטלת עונש.
כמעט בכל תחומי החיים שבהם בני אדם מתקשרים, ישנם כללים שיש להקפיד עליהם, ובתמורה נקבעים עונשים או עונשים למי שסותר אותם.
לדוגמא, ברמה המשפחתית, ילד המפר את הוראת אביו להגיע לביתו לפני השעה אחת עשרה בלילה יקבל עונש על אי עמידה בתנאי זה, בעוד שחברה שהפרה כל הוראה שנקבעה בנורמה מסחרית כלשהי היא יהיה סביר לקבל סנקציה, בדרך כלל כלכלית, על פעולתה הלא נוחה.
