הגדרה של רומנטיקה
הרומנטיקה היא תנועה אמנותית האופיינית למחצית הראשונה של המאה ה -19 באירופה. זה הופיע בגרמניה ובבריטניה ובמהרה התרחב מעבר לגבולותיהם. את שיבושו יש למסגר ברגע היסטורי בו האבסולוטיזם כצורת שלטון חדל להיות הגמוני וכתוצאה מכך צמחו בחברה ערכים חדשים (במיוחד אלה שהיוו השראה למהפכה הצרפתית). בעוד שבמאה השמונה עשרה גוברים האידיאלים של הנאורות, השליטה בתבונה והדאגה לאנושות, רוח הרומנטיקה דוגלת ברגשות, בסובייקטיבי ובפרט.
האידיאלים של הרומנטיקה חלחלו לתחומים כמו ציור, ספרות, מוסיקה או פילוסופיה. יחד עם זאת, לתנועה זו הייתה השפעה ניכרת על אופנה, מנהגים, פוליטיקה ובאופן כללי על דרך הבנת החיים.
נושאים עיקריים
הטבע רוכש תפקיד יחיד בקרב רומנטיקנים. למעשה, נופים קודרים ומלנכוליים מתקשרים למצב הרוח של היוצרים (ציורו של פרידריך "העץ הבודד" הוא דוגמה מובהקת לציור הרומנטי הגרמני).
תוקף הרוח הייחודית של כל עם הוא ציר נוסף של תנועה זו (הפילוסוף הגרמני הגל הגן על קיומה של רוח האומה, רעיון שהיה בעל השפעה ניכרת על תנועות לאומיות אירופיות שונות). אפשר לדבר על תפיסה רומנטית של העולם, המתבטאת בתחושת חוסר סיפוק, ברוממות העצמי ובחוסר הסכמה עם המציאות בכלל.
התרוממות הרגש היא עוד אחד מהנושאים האופייניים לו, שאותם ניתן להדגים ב"מזמור השמחה "מאת בטהובן (הנחשב למוזיקאי הרומנטי הראשון) או בשירי אהבה של בקר.
יש אטרקציה לפופולריות ולפולקלוריות, מגמה שנוכל למצוא בסיפורי האחים גרים. מצד שני, כמה מטיילים רומנטיים צרפתים ואנגלים התעניינו בתרבות הפופולרית הספרדית (פולקלור אנדלוסי, שוד או מלחמת שוורים).
הם הימרו על הלא הגיוני להתגבר על נוקשות הרציונליזם של המאה ה -18 (בשירו של קולרידג '"הבלדה של הזקן הישן" מתואר סיפורם של המלחים המעורבים באירועים מרושעים).
יש עניין בעולם הקלאסי, בעולם המזרחי ובימי הביניים. היוצר הרומנטי מתחמק מהחברה המודרנית ומחפש את האקזוטיות של תרבויות אחרות ואת הבילוי של זמנים אחרים. כך גם הסופר וולטר סקוט בתיאורו של ימי הביניים בסקוטלנד או הצייר דלקרואה בנטייתו לנושאים של תרבות המזרח.
חופש הוא האידיאל המעורר השראה ברוב הרומנטיקנים. דוגמאות הממחישות קביעה זו נמצאים בסיפורו של ויליאם טל שסיפר פרידריך שילר, ב"אודה לחופש "מאת המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין או בציורו המפורסם של דלקרואה" החירות המנהיגה את העם ".
פרופיל של הגבר הרומנטי
האיש הרומנטי הוא למעשה לא קונפורמיסטי ומורד, ולכן הוא עוסק בפעילות פוליטית או מנסה לברוח מהמציאות הסובבת אותו. הוא גם הרפתקן, מכיוון שהוא אוהב לטייל ולראות עולמות אחרים. הוא גם אדם רגיש ומונחה על ידי תשוקה ואהבה. הוא נמשך לצד האפל של החיים (בתי קברות, מוות ומסתורין).
קולנוע ורומנטיקה
סרטים רבים ממוסגרים בתקופה הרומנטית, או בהשראת רוחם ונושאיו העיקריים. סרטי אימה התבססו על דמויות רומנטיות כמו דרקולה, פרנקנשטיין או כמה מסיפוריו של אדגר אלן פו. עולם הפיראטים על המסך הגדול מזכיר לנו גם כמה שירים רומנטיים (למשל, "שיר הפיראטים" מאת אספרונצ'ה). הרומן של אמילי ברונטה "Wuthering Heights" הותאם לקולנוע בכמה הזדמנויות והוא מהווה קומפנדום לאידיאלים של רומנטיקה (מלנכוליה, מרד, חופש והתרוממות הפרט).
צילומים: iStock - ג'ורג 'סטנדן / מילנקו בוקאן
