הגדרת סלים
בעלי המלאכה שמייצרים סלים וחתיכות דומות אחרות מוקדשים לאריגת סלים. בתהליך אריגתו משתמשים בסיבים ממקור צמחי התלויים במגוון המינים הבוטניים של כל טריטוריה. פעילות זו הוגדרה בהזדמנויות מתוך רעיון: הטבע הופך לאמנות.
המקצוע של יצרנית סלסלות או יצרנית סלסלות
בתהליך הייצור, על יצרן הסל להשיג בעבר את חומר הגלם הדרוש, לרוב קש, קש, מקל, חציר או קש דגנים. בשלב הבא יוצרים את רצועות הירקות ואז משרים אותם במים כך שהם יהיו רכים יותר בעת הטיפול בהם כשהם יבשים. עם אותן רצועות, מרכיבים מבנה או בסיס ראשוני ואז מתחילה האריגה, קושרת את החלקים השונים באופן משתלב. זהו תהליך אומן שמתבצע בדרך כלל באופן ידני.
ישנן מספר טכניקות, כגון מארג בודד, מארג כפול או מטה בעל שלושה מוטות. יש לציין כי לחלק מהסלים יש ידיות מובנות כך שאפשר לתפוס אותן בידיים.
חתיכות סלסילה נוצרות בדרך כלל באזורים כפריים ונמכרות בדרך כלל באזורי תיירות. יש עמים ילידים ששומרים על מסורת זו כחלק מהותי בתרבותם. למרות שמדובר במקצוע מסורתי בדרך להכחדה, ישנם אנשים ברחבי העולם שרוצים לחלץ מקצוע מסוג זה כדי שלא ייעלמו.
באשר ליישומים שלהם, הם מגוונים מאוד: עיצוב פנים, אדריכלות, בגינון, לאלמנטים למטבח וכו '.
מנקודת מבט היסטורית
אומנות הסלסלה היא אלפי שנים וזה נחשב שברוב התרבויות היא קדמה כלי חרס. מכיוון שמדובר בחלקים שמתדרדרים בקלות עם הלחות, קשה לציין מתי החלה פעילות זו, שכן בדרך כלל לא נמצאים בשרידים ארכיאולוגיים. עם זאת, כמה בדיקות שבוצעו קבעו כי זה החל לפני כ -10,000 שנה, כאשר האדם נטש את הנוודות והפך לישיבה.
שזירת סלים קיימת בכל קווי הרוחב וכמה עמים ילידים עדיין ממשיכים במסורת זו
במובן זה, Yanomami של ונצואלה וברזיל מכינים חתיכות עם עלי דקל לשימוש בחיי היומיום שלהם או למכור אותם לתיירים.
בימינו, אריגת הסלים הפכה לפעילות פנאי, במיוחד בקרב חובבי מלאכה. לטכניקות אריגה יש מרכיב "טיפולי", מכיוון שדרכן ניתן להירגע ולברוח.
צילום: Fotolia - starman963
