הגדרה של פילוסופיה מימי הביניים
ה פִילוֹסוֹפִיָה המדע הוא זה שמשפר את ערך התבונה ככלי לבחינת נושאים חשובים כמו אושר ובני אדם. את ההיסטוריה של הפילוסופיה, כמו כל תחום, ניתן ללמוד בהקשר היסטורי מסוים. סטודנטים הלומדים פילוסופיה באוניברסיטה לומדים מקצועות היסטוריה פילוסופית. אחד מאותם נושאים הוא פילוסופיה של ימי הביניים. פילוסופיה זו היא משולבת בימי הביניים.
אמונה והיגיון, ויכוח יסודי בפילוסופיה של ימי הביניים
העמוד המהותי של פילוסופיה מימי הביניים, אחד הנושאים החשובים ביותר לדיון וניתוח הוא הקשר הקיים בין אמונה לתבונה. מנקודת מבטם של כמה מחברים חשובים כמו תומאס אקווינס הקדוש, אור התבונה הוא אמצעי של ידע שונה מזה של אמונה שחשוב גם להגיע לוודאות אמונה. הפילוסופיה של ימי הביניים משלבת את הידע המתגלה באמצעות הדת כאמצעי לביטוי ברמה האנושית להתעמק באלוהים כגורם ליקום, את האדם כישות שנוצרה בצלמו ובדמותו של אלוהים ואושר כמתנה שאינה נפרדת של תרגול טוב ועמידה בקריטריונים מוסריים.
ההצעה של סנט תומאס אקווינס
יש מחברים חשובים כמו תומאס הקדוש מאקווינו שפיתח את מבחן הרפלקציה הפילוסופית שלו כאמצעי להדגים את קיומו של האל מן הנצפה. בדיקה זו ידועה כחמש דרכי סנט תומאס אקווינס. מנקודת מבט מטאפיזית, איש אינו נותן את מה שאין לו. כלומר, מהתבוננות באינטליגנציה אצל האדם עולה כי גם לבורא כגורם הראשון יש אינטליגנציה. מושא המחקר הבסיסי של הפילוסופיה של ימי הביניים הוא אלוהים.
ניתוח נקודת המבט של הדת ומסתורי החיים
עובדה המקבילה לעלייתו של נַצְרוּת. מנקודת מבט זו, הפילוסופיה של ימי הביניים רואה בדת מכשיר החורג מהרוחני ומספקת מידע להבנת התעלומות שנחשפו וכדי להיות מסוגל לשלב תעלומות אלה בידע פילוסופי. מנקודת מבט זו מדובר בקיום דיאלוג מתמיד בין התבונה והאמונה בכדי לבסס גשרים של דיאלוג ותקשורת.
פילוסופיה מימי הביניים היא אחת התקופות ההיסטוריות הגדולות בפילוסופיה. תקופה מיתית נוספת היא תולדות הפילוסופיה היוונית עם מחברים כמו אפלטון, סוקרטס ואריסטו.
