הגדרת DVD
ה דיסקים או תקליטורי DVD רב-תכליתיים הם דיסקים קומפקטיים המשתמשים בטכנולוגיה דומה ל- תקליטורי CD, CR-R / RW לאחסון כל מיני נתונים: וידאו, שמע, טקסטים, תמונות וכו '.
במשך כמה שנים, תקליטורי DVD היו הפורמט המסיבי שבו נוכל לקנות או לשכור, למשל, סרטים או סדרות טלוויזיה. נגני DVD היו המכשיר האלקטרוני החדש שלא יכול היה להיעדר בשום בית.
הם היו ידועים בעיקר מתי סרטים החלו להיות מופצים באמצעות פורמט זה, אשר תלוי במספר השכבות והפנים שיש לו, מספק קיבולת של 4.7 ג'יגה עד 17.1 ג'יגה.
במובן זה, לסווג ב- DVD-5, DVD-9, DVD-10, DVD-14, DVD-18, רומז ל קיבולת אחסון משוערת: 4.7 ג'יגה-בתים (שכבה אחת, חד-צדדית), 8.5 ג'יגה-בתים (שכבה כפולה, חד-צדדית), 9.4 ג'יגה-בתים (שכבה אחת, דו-צדדית), 13.3 ג'יגה-בתים (דו-צדדי, שכבה אחת ושכבה כפולה) [נדיר מאוד], 17.1 ג'יגה-בתים (שכבה כפולה וצד כפול). האחרונים הם DVD + R.
כאשר ליד DVD אנו רואים את הסיווג "DL", הוא מתייחס ל שכבה כפולה: שכבה כפולה. זה שימושי במיוחד עבור מצלמות וידיאו DVD, אשר מתרוקנים מהקיבולת של הדיסקים במהירות (במיוחד מיני DVD), ובמובן זה יש צורך בכמות גדולה ככל האפשר של אחסון.
פירוש דירוג "RW" קרוא וכתובכלומר קריאה / כתיבה: זה בערך תקליטורי DVD שניתן למחוק ולהקליט מחדש מצד שני, לא ניתן למחוק תקליטורי DVD, אם כי הם כן מקבלים תוספת של נתונים, כל עוד הם הוקלטו ברב-מושב והדיסק לא בוצע סופית.
מכיוון שהשימוש בו במכירה והשכרת סרטים היה מאסיבי, העולה על צורות אחרות של אחסון נתונים, תקליטורי DVD נקראים לעתים קרובות "דיסק וידאו דיגיטלי" או דיסק וידאו דיגיטלי. קוטרו זהה לזה של תקליטורים: 8 או 12 ס"מ.
עם זאת, ניתן להשתמש ב- DVD לכל סוג אחסון: אנו יכולים להעביר נתונים, או למשל לשמור ספרים אלקטרוניים (ספרים דיגיטליים) או תמונות של אירוע. הם יכולים לשמש גם ליצירת עותקי גיבוי או גיבוי של תוכן שיש לנו במחשב האישי שלנו, כדי למנוע אובדן נתונים שחשוב או שאנחנו צריכים, בדרך כלשהי כדי לשמור, אבל לתפוס מקום במחשב שיהיה שימושי לנו.
כמו כן, בתקליטורי DVD ניתן לערוך מצגות לכנסים, קונגרסים או סימפוזיונים; או לערוך מצגות של תמונות, עם שמע וגם וידאו להעתקה באירוע מסוים (ימי הולדת, חתונות) או לתת במתנות בתאריכים מיוחדים.
תקליטורי DVD מאחסנים מידע בפורמט פורמט דיסק אוניברסלי (UDF), תקן ISO 9660, וזאת הרחבה של התקן המשמש את תקליטורי הנתונים.
פרט מעניין להדגיש לגבי ההבדלים בין תקליטורים ל- DVD קשור לעובדה שהאחרונים משתמשים בשיטת תיקון שגיאות יעילה יותר (47% יותר) המאפשרת לנתונים להיות אמינים ועמידים יותר לאורך זמן.
יש שונים סוגי DVD, על פי סוג החומר שהם מאחסנים: וידאו, אודיו, נתונים, לפי שהם מיוצרים לקריאה בלבד על ידי חברות: DVD-ROM, או ניתנים להקלטה על ידי כל אחד: DVD-R, RW, RAM.
במקרה של הקלטה אנושית, תקליטורי DVD העדיפו מאוד הקלטה ומכירה של עותקים מקבילים או "פורל" של תכנים כמו סרטים או מוזיקה. בשל עלותם הנמוכה באיכות הבתולית, וקלות ההעתקה של תוכן מ- DVD אחר או מהמחשב עצמו, רבים הרוויחו מהיכולת ליצור סוג זה של עותקים ללא רישיון, ולמכור אותם בחנויות שונות. העלות לאדם שרוצה לראות סרט, עותק מסוג זה הרבה יותר זול מתשלום כרטיס לקולנוע, או אפילו יותר מכך לקנות עותק מקורי של הסרט. בנוסף, למרות שישנם מועדוני DVD שניתן לגשת אליהם לשכירת סרטים ולצפייה בבית, קניית DVD מבטיחה שהעותק יהיה נחלתנו, ואנחנו יכולים לצפות בו כמה פעמים שאנחנו רוצים.
כשאנחנו ניגשים לא DVD-video באמצעות דפדפן קבצים במחשבאנו יכולים לראות שתי תיקיות: AUDIO_TS המשמש לצליל ו- VIDEO_TS לווידיאו. בפנים נוכל לראות קבצי "אובייקטים של וידאו", או VOB, הכוללים רשתות וידאו מרובות, כתוביות ושמע. בנוסף, קבצי IFO מספקים מידע לניווט ב- DVD מנגן, להפרדה לפי פרקים וכו '. כל תקליטורי הווידיאו הווידיאו מסופקים עם מערכות הגבלה דיגיטליות, או DRM, אשר מתוכנתים עקפו אותם המאפשרים העתקה.
אף על פי ש- DVD עדיין פופולרי מאוד, במיוחד בגלל המוניטין הבלתי נדלה שלו כתמיכה בסרטים שאנו יכולים לראות עוד לפני שהם יוצאים בבתי הקולנוע, פורמט אחסון אחר החל את תקופת הזוהר שלו, Blu-Ray. התקן אחסון זה הוא בעל קיבולת גבוהה בהרבה מזו של DVD: ל- Blu Ray נפח של 25 עד 40 ג'יגה-בתים, תלוי בשכבת ההקלטה היחידה או הכפולה. עם זאת, בשל עלותו, הוא עדיין לא הפך פופולרי.
