הגדרת חרפה
תוכחה היא סוג של ביזיון, הכפשה או בושה שסובלים ממישהו ומשפיעים על הדימוי הציבורי שלו. מילה זו היא שם נרדף לשון הרע, עלבון או עבירה. באשר לאטימולוגיה שלה, הוא בא מהפרובריום הלטיני ובעל אותה משמעות (הקידומת ob פירושו נגד והשם התואר prober פירושו מביש). מצד שני, יש לזכור כי שם העצם חרפה תואם לפועל חרפה, שהוא שם נרדף להכפיש, להשמיץ או להכפיש.
השימוש במונח
מילות העלבון של אחרים יכולות לגרום לחרפה, כלומר לתחושת בושה אישית. לפיכך, ניתן לומר כי "האשמות השווא של הבוס היו חרפה לעובד."
חרפה יכולה להשפיע גם על קבוצה, למשל באותם מקרים בהם הושמצה קבוצת אנשים מסיבה כלשהי (למשל, "העלבונות של הצוות היריב היו חרפה לכולנו").
בכל מקרה, חרפה היא עבירה לכבוד, בין אם היא אינדיבידואלית ובין אם קולקטיבית. אם לילד יש התנהגות לא רצויה, סביר מאוד להוריהם יחוו את החרפה, מכיוון שהם מרגישים אחראים למעשיו של ילדו.
התואר מחפיר-א מצביע על כך שמשהו גורם לאכזבה מסוימת, בושה או אי נוחות אישית, מכיוון שגאוותו האישית של מישהו נפגעת מבחינה מוסרית.
דרכים שונות לחוות חרפה
עלבון אישי הוא הצורה הנפוצה ביותר של חרפה. עם זאת, ישנן פעולות רבות המייצרות קלון כלשהו: האשמות, שקרים, השפלה, השפלה, בוז, עבירות או פסילה. נפגעי פעולה מסוג זה מרגישים נעלבים בלב הפנימי שלהם, משום שתדמיתם הציבורית מושפעת בצורה כלשהי, במיוחד אם המילים הפוגעות כוזבות וללא כל בסיס.
ברור שלחרפה של מישהו יכול להיות השלכות שונות. לפיכך, יתכן שהכבוד מסתיים בסוג כלשהו של עימות אישי או אפילו בבתי המשפט לצדק כדי ששופט יטיל סנקציה כלשהי (אסור לשכוח שיש פשעים נגד כבוד).
בושה ופשעים נגד כבוד
כבוד אישי מוגן בחוק. הביזיון או העבירה המוסרית עשויים להיות קשורים להשמצות, המאשימות מישהו בפשע בידיעה שההאשמה שקרית. מצד שני, בתחום המשפטי פגיעה היא כל עבירה המאיימת על כבודם של אחרים.
מהבחינה המשפטית, בלשון הרע נשפטים אמיתות ההאשמות, ואילו במקרה של פגיעה הדבר החשוב הוא להגן על כבוד הקורבן, ללא קשר לאמת העובדות.
צילומים: iStock - twinsterphoto / אנריקו פיאנצ'יני
