הגדרת שחמט
שחמט הוא אחד ממשחקי הלוח הוותיקים והמסורתיים ביותר המושמעים בכל רחבי העולם, ללא הבחנה בין גזעים, תרבויות ומנהגים חברתיים. על פי המעקב שנעשה על מקור משחק הלוח הפופולרי הזה, הגיעו למסקנה שזה משהו כמו קרוב משפחה רחוק של השחמט הסיני והיפני, מכיוון שיש אמונה שכולם מהווים השראה מצ'טורנגה, משחק ששיחק בהודו עוד במאה השישית והגיע לספרד בזכות תיווך הערבים, ליתר דיוק במאה ה -13 יש התייחסות ראשונה אליו בספר.
למרות שבראש ובראשונה מדובר במשחק לוח, כתוצאה מהתחרותיות הגוברת שהשיגה בשנים האחרונות וגם בשל הדרישה האינטלקטואלית שדורשים שחקניה, היא נחשבת גם לספורט ולאמנות נפשית..
שחמט אינו דורש, כפי שקורה עם ענפי ספורט רבים, מקום פיזי וספציפי שיש לתרגל, נהפוך הוא, ניתן לשחק שחמט במועדון, באופן מקוון ואפילו בדואר..
מכל הדברים שאמרנו עולה מכך שהתכונה האופיינית או הבולטת של השחמט היא שזה לא משחק שהסיכוי מתערב בו ומכניס את הזנב לסייע לשחקנים לנצח או להפסיד, אלא שזה משחק ב. שהאינטלקט, הסדר והביצוע של האסטרטגיות הטובות ביותר יקבעו את הניצחון או ההפסד בו.
כדי להיות מסוגל לשחק שחמט יהיה צורך להחזיק לוח שחמט, את החלקים, להכיר את כללי המשחק ויריב להתמודד כמובן..
לאחר המשחק, כל שחקן ישלוט על 16 החלקים שלו, שיכולים להיות לבנים או שחורים, שיוחלט לפני תחילת המשחק, אם כי העיצוב איפשר רישיונות מסוימים בנושא הצבעים בפעם האחרונה. נקודה חשובה נוספת שצריך לדעת היא שהיא מנוגנת בתורות וכל קטע, בישוף, מלך, צריח או אביר, ינוע בצורה מסוימת לא לפיאצ'ר וכמובן שיש הרבה יותר שיקולים שלמרות שהם לא הופכים את זה לבלתי אפשרי. כדי לשחק את זה, ברור שהם הופכים את השחמט לתחביב או לבידור שאליו לא מרגישים שהוא מוכן ומוכן, אלא דורש כן או כן של שימוש בתבונה.
למרות שחי מט הוא אחד הנסיבות שיסמנו את סיום המשחק, הוא לא היחיד, מכיוון שניתן לסיים אותו גם בנטישה של שחקן, עודף זמן, תיקו או תיקו.
