הגדרת קריינות
נרטיב הוא תיאור מסודר של אירועים אמיתיים או פיקטיביים שהם קוהרנטיים יחסית. אפשר למצוא נרטיבים מהשרידים הנידחים ביותר של תרבויות נכחדות שהורישו לנו עדויות יקרות ומורכבות של תרבותם.
הקריינות הראשונות שהוקלטו בכתב מקורן במסורות בעל פה שהופצו מראש. למשל, גם האיליאדה וגם האודיסיאה מהווים העברה לכתיבת שירים שסיפרו סיפור. מה שנחשב כיום לספרות הוא בחלקו האבולוציה של הרישומים הראשונים הללו של נרטיבים כתובים.
דוגמה נוספת לסיפורי סיפור יכולה להינתן על ידי ההיסטוריה, אם כי במקרה זה הכוונה לאירועים הניתנים לאימות באמצעות מקורות. ברור, מכיוון שמדובר בדיסציפלינה שמטרתה להשיג מידה משמעותית של קפדנות, יתווספו להנחיות אחרות, בנוסף לאלה של סיפור קונבנציונאלי. כמו הנרטיב הבדיוני, יש לייחס את מקור הסיפור עוד לתקופות קדומות.
קריטריון שפורסם בהרחבה על ארגון הנרטיב הוא החלוקה למבוא, קשר וסיום. גישה זו שימושית במיוחד לניתוח בדיוני. לפיכך, ההקדמה תורכב על ידי הצגת דמויות וסביבה בסיסית, הקשר על ידי פיתוח הסכסוך וההשלמה על ידי המסקנה שבה נפתרים הקשיים. ייתכן שחלק מהפריטים הללו חסרים או שהזמנתם שונה, אך היישום שלך משמש כסקירה כללית.
חשוב לציין ש פעולת הקריינות היא דרך להעביר חוויות וחוויות בקרב בני גילם וזה רחוק מלהיות משימה עבור מומחים, ולהיפך עובדה מהותית ליכולת התקשורת של האדם. לפעולה של יצירת נרטיב יש פן אתי שהחוויות המשותפות לסיפור מונעות את טעויות העבר להתרבות בעתיד וכי ההצלחות חוזרות על עצמן.
