הגדרה של דמה
בעולם האמנות קוראים לזה מציאות מגוחכת במיוחד לזה עבודה תיאטרלית קצרה, עם מאפיינים בורלסקיים, המנסה ללעג מצבים מקובלים חברתית, אך הפארסה, באמצעות אירוניות ולעג, שואפת לחשוף את הוויסות שהם מרמזים עליהם; האחרון מוסיף למשימתו לבדר ולשעשע את הציבור.
עבודה תיאטרלית קצרה וברלסקית הנוגעת לפוליטיקה או לשימושים ולמנהגים של חברה
זהו ז'אנר עתיק בהחלט, שכן הופעתו ממוקמת בתרבויות קלאסיות עתיקות, ואילו בערך ב ימי הביניים עברו רשמיות כז'אנר.
היא הופיעה כאלטרנטיבה לז'אנרים הדומיננטיים של אותם זמנים, וזה, עד לנקודה מסוימת, עייף את הציבור: זה של מסתורין ומוסר.
מקור ואבולוציה
במקורותיו היה מקובל שהפארסה הוצגה כפסקה ליצירות דרמטיות.
עם הזמן וקבלתו, הפארסה, הפך לז'אנר מובחן ואוטונומי היטב.
מקושר לז'אנר הקומדיה, אי אפשר להבין פארסה מבלי להבין קודם את הקומדיה.
ביוון הקלאסית ז'אנר הקומדיה נולד לכבוד אחד האלים הרלוונטיים ביותר שלו כמו דיוניסוס, שהיה האלוהות שייצגה יין, כיף והנאה, הוא בנו של האל המרבי זאוס ומציג התנהגות דביקה למדי וגדוש.
הקומדיה בתורם הייתה קשורה קשר הדוק לביטוי מוזיקלי שכן המוזיקה העבירה לציבור שמחה ובידור חיובי.
במאה ה -5 לפני הספירה החלו להתפתח הקומדיות הראשונות שידאגו להשביע את פוליטיקה ומנהגי הערים באותם זמנים.
הצד השני של הקומדיה או כל ז'אנר אחר שמטרתו להצחיק את הקהל שלו הוא דרמה, או טרגדיה, כפי שכינו זאת היוונים.
וההבדל העיקרי טמון ברגשות שז'אנרים אלה מעוררים, קומדיה מרגיעה, מצחיקה אנשים, מעודדת, בעוד הטרגדיה משחררת כאב, נוסטלגיה ומלנכוליה.
כמו כן, הוכח כי פעמים רבות יותר דברים יכולים לבוא לידי ביטוי מתוך הומור, אפילו את הביקורת הקשה ביותר על המצב הפוליטי והחברתי, שאחרת לא ניתן היה לסבול אותם, בוודאי.
הדמויות שמככבות בפארס מאופיינות בהגזמה ובבזבזנות שלהן, אם כי ראוי לציין כי הפארסה תמיד נשארת קשורה מאוד למציאות החברה בה היא מוכנסת.
במילים אחרות, הפארסה מראה מצב שקורה במציאות אך נעשה בצורה מוגזמת.
עבור מצב זה, הפארסה היא כלי מצוין בכל הנוגע להבעת ביקורת חברתית אך מנקודת מבט הומוריסטית.
חוזר ונשנה כי הפארסה צוחקת על כמה מוסכמות ואמונות פופולריות, אפילו נוטה להטעות אותם בכוונה להפגין את ההיבטים שלהם שאינם ראויים להערצה כלל.
לתערוכה זו הוא משתמש בהומור ובשפה פופולרית למדי בצורה מחמירה, הנגישה לכולם.
תמיד, לפארסה, יש סוף טוב, לעולם לא נוכל להיתקל בפארסה עם סיום שמייצר עצב.
הרעיון הוא שהציבור צוחק מכל המגבלות והנסיגות שהחיים עצמם מציעים לפעמים.
ביוון נולד חיידק הפארסה אך בימי הביניים הוא מתיישב, ולמרות שהכנסייה הקתולית הייתה חזקה מאוד באותה תקופה בהטלת מוסר ומנהגים בזו לפארסות על אופיים הלועג, הם אפשרו להם וגדלו חשיבות וקבלה.
בינתיים, התהליך התרבותי של הרנסנס ייחס לפארסה מקום מיוחד ובעל שיקול דעת.
אחד המעריכים הטובים ביותר של הפארסה היה השחקן צ'רלס צ'פלין וכמה מאות שנים קודם לכן היה זה המחזאי הצרפתי הפופולרי מולייר.
צ'פלין העריך מחדש את הז'אנר וחשף אותו ללא דופי באמצעות הפקת הסרטים שלו.
הסתבכות או היעדר אמת לצורך הטעיית אחרים
מצד שני, בשפה העממית אנו מכנים דמה כזו הסתבכות או היעדר אמת שמטרתם לרמות אדם אחד או כמה.
מקובל מאוד לשמוע שאדם זה או אחר עשה לו דמה מחייו, במובן של רצון להביע שהוא מעמיד פנים שהוא מציאות חיים שאין לו באמת, אלא שהוא עושה זאת כדי להראות לאחרים לא מציאותי. כך להשיג כמה יתרונות.
