הגדרת אינטרנט 1.0, 2.0 ו- 3.0
האינטרנט, יליד 1992 ב- CERN (קונסיל אירופין פור לה רכרשה נוקלייר) מז'נבה בראשותו של טים ברנרס-לי, עברה כמה שלבים אבולוציוניים שהתקדמו בהתאם לטכנולוגיות של הרגע ולכוח הרב יותר שצברו הצוותים שניגשים אליו.
אנו יכולים לתאר את האבולוציה הזו בשלושה שלבים בסיסיים, הראשון שבהם
אינטרנט 1.0, שהוא המקורי והראשוני, בסימן הפצת התוכן בכיוון אחד
זה מוגדר באמצעות שפת הסימון HTML (שפת סימני עריכה לתמליל - על), שמקורו ב- XML, ונולד בהגנת הקהילה המדעית כדרך סטנדרטית להחלפת ידע ללא קשר למערכת המחשוב בה נעשה שימוש.
במהלך עבודתו ב- CERN, טים ברנרס-לי התקשה עליו להחליף מידע עם מדענים אחרים ממרכזים אחרים עם מערכות מחשוב שונות, ולכן הוא המציא מערכת שתאפשר ותקנה את הנוהג הזה.
רשת 1.0 חרגה מכל חישוביו והפכה למערכת סטנדרטית לפרסום כל סוג של מידע, מדעי או לא, לצריכה ארגונית או פרטית.
אותו רשת מקורית לא אפשרה שום סוג של אינטראקטיביות; התוכן פורסם בשרת, ומכאן הלקוחות "גררו" אותם למחשבים שלהם
אמנם פופולרי באינטרנט זה, הטכנולוגיה התקדמה ולגבי האינטרנט, אך החידושים העיקריים שעלולים להשפיע על האינטרנט היו חיבורי פס רחב כמו ADSL וכבלים סיביים ומנהלי תוכן.
יחד עם זאת, קלות השימוש באינטרנט הפכה אותו ל חזיתי של האינטרנט, כלומר הפרצוף הגלוי שכולם ראו, עד כדי זיהוי האינטרנט עם האינטרנט.
הודות לכך, המתקנים שספקי הגישה החלו להציע ורצונם של אנשים להשמיע את עצמם נולד
Web 2.0, שאינו אלא הוספת חלק חברתי לרשת, וסדרת טכנולוגיות שמאפשרות פרסום תוכן,
כמו מנהלי תוכן או CMS שמאפשרים, בתורם, בלוגים, מעריצים גדולים למה שהיה פעם הפיצוץ של Web 2.0.
אינטראקטיביות באינטרנט נולדת, עדיין בצורה ראשונית, אך היא כבר מאפשרת לנו לקיים אינטראקציה עם משתמשי אינטרנט אחרים ועם אלה המנהלים אתרים ביתר קלות מבעבר, ומבלי שנצטרך לשלוח הודעת דוא"ל.
אם כבר מדברים על שירות אחר זה, בזכות Web 2.0 לא רק שירותי דואר אינטרנט פופולריים, אלא שירותים אחרים שעד אז היו זקוקים ללקוחות משלהם, וזכו לממשקי אינטרנט ובכך הקלו על השימוש בהם על ידי משתמשי הקצה.
השלב האבולוציוני הבא היה Web 3.0, המנצל את כל הטכנולוגיות בכדי לשפר את האינטראקטיביות, כמו גם לספק דרכי תקשורת חדשות וגם חיפוש ומציאת מידע.
זהו האינטרנט הסמנטי, בו יישומים מקוונים תפסו את מרכזם, מגוגל דוקס לפייסבוק ועד משחקים מקוונים.
כל זה התאפשר, ראשית כל, בזמינות עצומה של חיבורי פס רחב ובאמצעות התפתחות הדפדפנים (דפדפנים), שבמרוץ להשיג קהל רחב ככל האפשר, שילבו פונקציות ואפשרו לעשות דברים שלא היו מתקבלים על הדעת לפני כמה שנים, כמו הודעות בזמן אמת על עדכוני אתרים.
מה שנקרא "ענן" (ענן באנגלית), וזה מורכב מטוהר באחסון המשוכפל בכמה אתרים שנמצאים במיקומים שונים, לפעמים ביבשות שונות, והאפשרות להשיק יישומים בדפדפנים, הובילה ליצירת פרדיגמה שיווקית חדשה של תוכנה, ומכירתה לא כמוצר, אלא כשירות.
זה, בתורו, אין צורך עוד להתקין מערכת הפעלה ספציפית להפעלת יישומים.
זה גם זמן שאתה צריך להסתגל למסכים קטנים וגדולים, אלה של סמארטפונים ואלה של טלויזיה חכמהוזה מתחיל להיות משהו חכם בזכות העוזרות הקוליות כמו סירי, גוגל עכשיו או אמזון אלקסה.
וברגע שראינו את השלבים הללו, אנו יכולים לשאול את עצמנו, האם יש אינטרנט 4.0? כן, וזה אתר מושכל שאנחנו כבר מתחילים לראות את "הרגל הקטנה"
עדיין רוכב באינטרנט 3.0. זה יהיה אינטרנט בכל מקום, זה של האינטרנט של הדברים (IoT), אשר "יבין" את מה שאנו אומרים לו, מעבר למה שעוזרי הקול הנוכחיים שהוזכרו לעיל מסוגלים לעבד.
לפיכך, אנו נבקש מכל מכשיר (כגון השעון שלנו או המקרר שלנו) "אנחנו רוצים מונית שתוביל אותנו לשדה התעופה תוך חצי שעה”ובקשתנו תישלח לשרת מקוון שיבקש מונית (שיכולה בהחלט להיות רכב עם נהיגה עצמית) כאשר יעד שדה התעופה כבר נקבע.
צילומים: Fotolia - Spectral / Julien Eichinger
