הגדרת ביטול
ביטול הוא מונח הנפוץ בתחום המשפטי. ביטול חוק או תקנה מרמז על ביטולו, שינויו או הפסקת החלתו. במובן זה, ההיפך מביטולו של החוק הוא פרסוםו, שהוא המעשה המשפטי שבאמצעותו פורמל החוק באופן פורמלי, ולכן ההכרה המפורשת של כניסת חוק לתוקף.
מדוע החוקים מבוטלים?
המשפט הוא התחום המבקש להסדיר את החיים היא החברה בצורה הרמונית והוגנת. עם זאת, חוק נתון עשוי להתגלות כבלתי הולם לאורך זמן. חוקים חייבים להתחבר למציאות החברתית וכשזה לא קורה יש צורך לדכא את הנורמות הנחשבות מיושנות או שאינן מבצעיות.
כיצד מבוטל חוק?
ההליך פשוט, שכן חוק מבוטל כאשר הוא מוחלף בחוק חדש. למעשה, כאשר מוצהר חוק חדש, נהוג שהחוקים המבטלים מופיעים בחוק עצמו, כלומר החוקים המושעים כתוצאה מהנורמה המשפטית החדשה. במקרה של אי הצגת חוק חדש המחליף את החוק הקודם, ניתן לדבר על ביטול שבשתיקה, כלומר החוק קיים אך אינו מיושם בפועל וכאילו הוא לא היה קיים. מצב זה מורכב מבחינת פרשנות החוקים, שכן דבר שאינו מבוטל נמשך בתוקף. במקרה שיש סכסוך במובן זה (כאשר החוק החדש אינו מבטל את הקודם במלואו) קיים עקרון כללי של החוק לפיו ניתן לפתור את הסכסוך האמור: אם החוק הקודם ואחריו סותר. זה את זה, יש צורך ליישם את הפרשנות החדשה.
מכיוון שביטול החוק יכול להיות חלקי או מוחלט, יש לזכור שבמינוח החוק מבדילים בין ביטול (חלק מהחוק מבוטל) לבין ביטול (הביטול מתרחש כאשר הביטול הוא מוחלט ו חוק שלאחר מכן מבטל במיוחד את הקודם).
רעיון הגריעה בתחום החוק מבוסס על עיקרון שמקורו בחוק הרומי: lex posterior derogat anterior (החוק החדש מבטל את הקודם). כלל כללי זה משתמע בקודים החוקיים של מרבית המדינות. וזה הגיוני שזה המקרה, מכיוון שהחוק מתחיל מרעיון כללי (הצורך בסדר חברתי הנשלט על ידי צדק), ובמקביל, הסדר החברתי והמציאות האנושית משתנים בהיבטים מסוימים לאורך זמן. תהליך שינוי זה מסביר את הצורך לבטל חוקים מסוימים כך שאידיאל הצדק יסתגל להקשר ההיסטורי.
צילום: iStock - BernardaSv
