הגדרת מעצר מונע
מעצר מונע, מוכר גם בשם כלא זמני, הוא זְהִירוּת שניתן להזמין על ידי הצדק וזה מורכב מ- מאסר של אדם שנחקר בגין השתתפותו לכאורה בעבירה למרות שלא הועמד לדין ונמצא אשם.
לאחר מכן הנאשם נשלח לכלא עד למשפט ויישוב אשמתו או חפותו.
התוצאה המיידית תהיה כי הנאשם משולל לחלוטין את חירותו גם אם לא הורשע בגין הסיבה בה הוא מואשם.
בדרך כלל מתי קיים סיכון של מעוף או הפרעה של ההליך השיפוטי מצד הנאשם, השופט מחליט להכתיב לו מעצר מונע, כלומר מעצר מונע הוא בעצם אמצעי מניעה, מכיוון שבאופן זה ניתן לשלוט בחשוד וכפי שאמרנו למנוע ממנו לברוח או לנקוט בכל פעולה שמשפיעה על החקירה, למשל, תקיפת עד מכריע בתיק, השמדת עדויות מכריעות, בין היתר.
וגם כשיש ראיות בלתי הפיכות לגבי אשמה וזה מתווסף לעובדה שקיים סיכון של מעוף ומעכב את החקירה, ניתן מעצר מונע.
יש לציין כי מעצר מונע הוא אמצעי שיפוטי המשמש בדרך כלל במקרים אחרונים מאוד ובמקרים הנחשבים לקיצוניים, משום שלפניו נחשב כמשאב שיפוטי קיצוני, תשלום איגרת חוב או, אם לא, מעצר יכול להחיל את מקום מגוריו של הנאשם.
לכן, כאשר יש יותר מדי ראיות לכך שהנאשם מבצע פעולות קיצוניות המסבכות את המקרה בו הוא מעורב, השופט יחליט ליישם אמצעי זהירות זה.
בינתיים, מסתבר כי בית הסוהר או הכלא הם המקום בו יופקדו הנאשמים המושפעים ממעצר מונע. הכלא, שהוא מוסד המהווה חלק ממערכת המשפט, מכיל אסירים וגם נאשמים בעייתיים הממתינים לפתרונם. משימת הכלא היא לשלול את החירות ולבודד את הנאשמים מהחברה.
