הגדרת מקהלה

מקהלה היא קבוצה קולית או קבוצת אנשים שמבצעת קטע מוסיקה באופן מושר ומתואם.

קבוצה של אנשים בעלי הכשרה מקצועית לעיתים קרובות היכולים לבצע ביחד עבודות מושרות באמצעות התערבות קולם בהובלת מנצח או מורה נקראים מקהלת שירה.

למקהלה יכולת לפרש יצירות מונודיות או קול אחד, או פוליפוני, כלומר מספר קולות בו זמנית. ככזה, הפזמון מורכב מסוגים שונים של קולות המקובצים במיתרים. במקרה של קולות נשיים, יש את הסופרן, שהיא הקול הגבוה ביותר ולעתים קרובות מובילה את המנגינה העיקרית של היצירה, את מצו-סופרן, קול תכוף יותר ובינוני יותר לנשים, והאלט, הקול העמוק ביותר בקרב נשים. במקרה של קולות גבריים אנו יכולים למצוא את הפילסטו, קול גברי שמחקה או דומה למרשם של סופרן, הקונטר-טנור, הקול הגברי הגבוה ביותר שאליו יכול להגיע מרשם האלטות ואינו נדיר במידה ניכרת. בקרב גברים, הטנור. , הקול הגבוה של הזכר, והבריטון, הקול הנפוץ ביותר בקרב הזכר. בס ובס עמוק, שהם הנמוכים ביותר בקרב קולות הגברים, נספרים גם הם.

יחד עם זאת, קיימת טיפולוגיית מקהלה המאפשרת לסווג אותם על פי קריטריונים שונים. כשמדובר בקריטריונים אינסטרומנטליים, הפזמון יכול להיות: "a cappella" (בלי ליווי כלים) או קונצרטנט (בליווי). כאשר הקריטריון הוא לגוון וטסיטורה, יש מקהלות של קולות שווים (לבן, בס, שניים או יותר קולות) ומקהלות של קולות מעורבים. אם אנו מדברים על מקהלה המבוססת על הרכב קולם, אנו מדברים על מקהלה כשמדובר במקהלת ילדים (המקושרת לרוב למסגרות דתיות), מקהלת הנשים, הגברים והמעורבת. מקהלות מסווגות גם לפי גודלן, ואז אפשר לדבר על רביעיות, אוקטטות, מקהלת קאמרית (בין 12 ל -20 חברים), סימפונית (בין 30 ל 60), אורפון או מקהלה גדולה (עם יותר מ 100 חברים).