הגדרה של ימי הביניים
המונח מימי הביניים משמש כשם תואר בכדי להתייחס לכל אותם אירועים, תופעות, יחידים או חפצים שהתרחשו בתקופה ההיסטורית של האנושות המכונה ימי הביניים. תקופת ימי הביניים, ימי הביניים או ימי הביניים הייתה אחת הארוכות בהיסטוריה והתאפיינה בתכונות ואלמנטים מוזרים מאוד המאפשרים להגדיר אותה יחסית בקלות. האירועים המשמשים באופן מסורתי כראשיתה וסיומה של תקופה זו הם בהתאמה נפילת האימפריה הרומית המערבית (שנת 476) ונפילת קונסטנטינופול (שנת 1453) או גילוי אמריקה (שנת 1492).
בין המאפיינים העיקריים של ימי הביניים או ימי הביניים עלינו להזכיר את היווצרותם המסודרת פחות או יותר של הממלכות הרומניות-גרמאניות שקמו כתוצאה מנפילת האימפריה הרומית במערב. ממלכות אלה יתאפיינו בפיתוח זהויות לאומיות משלהן עם אלמנטים כמו שפה, היסטוריה, מסורות וחקיקה, שרבים מהם נותרו בתוקף כיום.
מצד שני, כלכלה מימי הביניים התבססה על פירוק מערכת המסחר החזקה שפיתחו הרומאים. באותו אופן הוקמו אדונות הפיאודלים המפורסמות שהיו עצמאיות (הם צרכו את מה שיוצר בהן) ואשר היו מאורגנות סביב החקלאות וניצול האדמה. באחוזות אלה, תוארו בסופו של דבר ההיררכיות החברתיות השונות שהפכו את האדונים הפיאודלים בראש הפירמידה החברתית. בסיסו הורכב ממשרתים.
לבסוף, תקופת ימי הביניים התאפיינה עמוקות גם בחשיבותה ובמרכזיותה של הדת. במקרה של אירופה, הנצרות לא הייתה רק מערכת דתית, אלא גם מבנה מורכב של רגולציה וארגון חברתי באמצעות המוסד הגבוה ביותר שלה: הכנסייה. לדתות אחרות כמו האיסלאם הייתה חשיבות רבה גם בתקופה זו.
