הגדרת מעשה מינהלי
על ידי מעשה מינהלי הכוונה היא לאותה הצהרה מרצון שהמדינה או גוף ציבורי מוסרים מטעם מימוש התפקיד הציבורי שעליה לבצע וכי בכוונתה ברורה ליצור השפעות משפטיות פרטניות באופן מיידי. לאותו דבר יכול להיות רק מקורו וסיבת היותו בכוח המינהלי של היום שיהיה זה שמביא לידי ביטוי, באותה מידה שהוא יוטל באופן מיידי כמו שאמרנו, אך גם הכרחי וחד צדדי.
בהתחשב בכך שהמטרה הסופית של המינהל הציבורי של כל מקום על פני כדור הארץ היא לספק את האינטרסים הקולקטיביים האלה, זה עבורם זה יכתיב את המעשים המינהליים המתוארים. מאפיין מהותי של מעשים מסוג זה הוא שכשעצמם הם כבר פעולות ביצוע, כי בשום פנים ואופן הם לא יזדקקו לאישור מהשופט בכדי שיהיה ניתן להוציא אותם לפועל ולמלא אחר כל נורמה משפטית אחרת.
ניתן לסווג פעולות מינהליות לפי נושאים שונים: מקור, תוכן, טופס, כתובות, השפעות או על פי הקשר עם כל נורמה שקיימת מראש..
החל מהסיווג לפי מקורו, זה אומר לנו שאנחנו יכולים למצוא מעשים פשוטים, שיהיו אלה שמגיעים מאותו גוף ו המתחמים, שבניגוד לקודמים, אמרו לנו שבמקום זאת הם אלה שמקורם בשני איברים או יותר.
אם התוכן הוא שמבדיל אותם, אנו מוצאים גם שני סוגים, מצד אחד את מכונן שהם אלה שיוצרים, מכבים או משנים נורמות משפטיות או, אם לא, הַצהָרָתִי שמוכיחים מצב משפטי.
על פי הטופס, המעשה יכול להיות אֶקְסְפּרֶסכלומר שהוא מתבטא בצורה רשמית, או כִּביָכוֹל, המתבטא בשקט מנהלי לאחר פרק זמן.
בשל ההשפעות שהם גורמים, נוכל למצוא מעשים נוחים, שמולידים מצב משפטי חדש או להיפך, הלא חיובי, המגבילים את האבות המשפטית.
סיווג לפי מקבלים, לעומת זאת, ייצור מעשים בעלי אופי יחידשהם מיועדים לאדם בודד, או בעל אופי כללי, אשר יכוונו לריבוי בלתי מוגדר. ובהתאם למערכת היחסים שיש להם עם כלל קודם, פעולות מינהליות עשויות להיות כאלה מוסדר או לא מוסדר. במקרה הראשון, המינהל יחיל כלל הקובע את תוכן המעשה ובמקרה השני, ניתן לבחור בפתרונות שונים.
