הגדרה של שעיר לעזאזל
בשימוש היומיומי בשפה אנו משתמשים באינסוף ביטויים מוזרים ומועיל לדעת את משמעותם האמיתית כמו גם את מקורם ההיסטורי.
במקרה הנדון, שעיר לעזאזל הוא אדם שלוקח אחריות על משהו שלא עשו. באופן זה, כאשר יש מצב שיש בו אשם של כמה עובדות אך מי לא ידוע בדיוק, מישהו מחליט להמציא אדם, תוך שימוש בביטוי נפוץ אחר, "לגרום לו לשלם את הברווז" (אפשר אפילו לומר " לחייב אותו בינשוף "וביטויים אחרים בעלי אותה משמעות). מי שהופך את השעיר לעזאזל הוא בדרך כלל קורבן לאיזה טריק של מישהו שגורם לו להיות אחראי לפעולה גם אם הוא לא כהלכה. בעזרת אסטרטגיה זו, האשם האמיתי של אירועים מסוימים נחסך מעונש אפשרי.
בחיי היומיום נהוג לומר שאתה צריך לחפש שעיר לעזאזל. זה יכול לקרות גם שמי שבסופו של דבר אשם במשהו אומר "אני השעיר לעזאזל" לרמוז שיש מזימה נגדו.
מקור היסטורי
אחת החגיגות החשובות ביותר של הדת היהודית היא יום הכפרה, חגיגה המכוונת לטיהור החטאים. בהקשר זה, הקריבו היהודים שתי עזים: אחת מהן הוקרבה כסמל לכפרת היהודים והשנייה גם הוקרבה, מה שמרמז שהיא נושאת את רעותיהם או תקלותיהם של העם. ההקרבה השנייה כונתה "השעיר לעזאזל" וביטוי זה של הברית הישנה הפך פופולרי והניחו אותו בשימוש בדיבור.
ביהדות יום הכפרה מכונה יום כיפור ומטרת החגיגה הזו היא תשובה אמיתית של המאמין על מנת להתפייס עם אלוהים.
ביטויים ומילים הקשורים למסורת הדתית
במדינות אמריקה הלטינית המסורת הדתית (יהודית ובעיקר קתולית) קיימת מאוד בשפה. למעשה, בספרדית אנו משתמשים בביטויים שמקורם נמצא בבשורות. ראוי להזכיר כמה מהם: לבכות כמו מגדלנה, להיות ecce homo, לאבד את האורמוס, להטיף במדבר, להיות משהו ממגילת המכבים או חזרתו של הבן האובד. לכל אחד מהם מקור מקראי, אך משתמשים בו בהקשרים שאין להם שום קשר לענייני דת.
מלבד כמה ביטויים מאוד ספציפיים, אין לשכוח שמילים רבות קשורות במקור להיבט כלשהו של הדת (כפירה, גירוש שדים, יציאת מצרים, מסירות נפש, קדושה, דוגמה ועוד ועוד). כתוצאה מכך, ניתן לאשר כי תרבותנו ושפתנו ספוגים דתיות.
צילום: iStock - מרטין דימיטרוב
