הגדרת סחר בינלאומי
זה ידוע כ סחר בינלאומי אל ה חילופי מסחר בין שתי מדינות או יותר, או כשלון בין אזורים כלכליים שונים ומחוץ לגבולות האומה אליה הוא שייך.
פעולה של קנייה ומכירה מחוץ לגבולות המדינה אליה היא שייכת ודורשת בדרך כלל תשלום מכס
הבורסה המצוינת מורכבת מקנייה ומכירה של סחורות, שירותים או מוצרים, בין היתר, ועל כך יש לשלם מכס בגין ייצוא או יבוא, לפי הצורך.
יש לציין כי מסתבר שזה תנאי ללא שוויון בכך שלמדינה שרוצה לכונן יחסים כלכליים מעבר לגבולותיה יש את מה שמכונה בתחום המסחרי כלכלה פתוחה.
כעת, כדי להגן על כלכלתן, אך יחד עם זאת לא לסגור מסחרית את העולם, החליטו המדינות וגם האזורים כגושים לבטל את המכס הנ"ל ובמקומם נקבעו תעריפים משותפים, כדי בכך לאפשר תנועה חופשית של סחורה ומוצרים, לשמר את עצמה כלכלית ולבצר את עצמה ביחס לתחרות הישירה שלה.
איך היה הסחר הזה לאורך זמן
הנוהג המסחרי בין מדינות אינו משהו מאותם זמנים רחוקים ממנו, שכן בתקופות הנידחות ביותר, המדינות השונות הפעילו אותו ולמרות שהוא היה פחות אינטנסיבי מהיום הוא היה נוכח תמיד.
מאז ימי קדם הסחר בין מדינות היה פעיל מאוד, בעוד שהוא סובל מירידה בימי הביניים, וחדש בצורה חשובה לאחר גילוי אמריקה, מכיוון שאירופה תשתמש בשווקים הקולוניאליים החדשים שלה כדי להתרחב ולצמוח כלכלית.
מקרה פרדיגמטי הוכיח דווקא על ידי המושבות הספרדיות באמריקה, שהחליטו גם לצעוק חופש מספרד למען מטרה כלכלית, מכיוון שהיא אוסרת עליהן לבצע חילופי מסחר עם מדינות אחרות חוץ ממנה.
המגבלה הייתה קשה מאוד, אולם סוחרים רבים החליטו לפתוח מקום לא חוקי עם מדינות אחרות, למשל אנגליה, שהציעה להם תנאים טובים יותר ותמורה כלכלית.
בינתיים, העצמאות הפוליטית הביאה לעצמאות כלכלית והעמים החופשיים מספרד הצליחו לקבוע חוקים מסחריים משלהם ולסחור עם מי שרצו.
מהחלק השני של המאה שעברה, ואז בהדרגה עד שהגיעו לידי ביטוי מקסימלי בשנות התשעים, החלו האומות להפגין פתיחה פנומנלית של כלכלתן כלפי חוץ.
לדוגמא, נכון להיום, כמעט כלכלה לא נותרה מודעת למה שקורה למשנה שנמצאת בצד השני של כדור הארץ וזה בדיוק בגלל יחסי הגומלין בין השווקים.
ליברליזם מול פרוטקציוניזם
ישנן תיאוריות כלכליות שונות העוסקות בסוג זה, ואילו אחת הנפוצות ביותר היא זו של כלכלן סקוטי אדם סמית '.
לדברי סמית, המוצרים חייבים להיות מיוצרים באותן מדינות בהן עלות הייצור שלהן היא הנמוכה ביותר ואז מאותו מקום הם ייצאו לשאר העולם.
לכן, סמית 'היה מגן נחרץ של הסחר החופשי, מכיוון שהוא חשב שצמיחה והתפתחות יהיו מתקבלים על הדעת רק ממודל זה.
בינתיים, עבור סמית 'היתרון יהיה במדינות שהיו מסוגלות לייצר יותר, להשקיע פחות גורמי ייצור.
באופן זה גם עלות הייצור תהיה נמוכה יותר.
מול עמדה זו אנו מוצאים את ההצעה הפרוטקציוניסטית לפיה מה שהיא עושה זה להחיל מיסים גבוהים באמת על מוצרים מיובאים כדי שלא יוכלו להתחרות בתעשייה המקומית, ובכך להרתיע את רכישתם ולחזק את התעשייה הלאומית.
הפוך את המוצרים הזרים ליקרים יותר, כך שהצרכן יצטרך לבחור לקנות מוצרים מקומיים מכיוון שהם זולים יותר.
ככלל, מדינות מחליטות להחיל הגנה מסוג זה במצבים של משבר כלכלי.
אחד ההבדלים הגדולים בין שני המודלים האנטגוניסטיים הללו הוא שבליברליזם המחירים נקבעים באופן חופשי על ידי היצע וביקוש בשוק, ואילו בפרוטקציוניזם ההתערבות הממלכתית בכל הרמות היא שקובעת רגולציה ומגבלות. למשל, היא קובעת מחירים מקסימליים במקומי שוק, ותעריפי היבוא הנ"ל.
ראוי להזכיר כי המכס שיוטל באופן מסורתי בהוראת סוג זה של סחר, בוטל כיום על ידי מדינות רבות וגושים כלכליים אזוריים, בעקבות החוקים שהוטלו על ידי חיים בעולם גלובליסטי, שבהם , למשל, זה בלתי אפשרי שסוג זה של סחר יצמח יותר ויותר.
לדוגמה, הקהילה האירופית, או מרקוסור, ביטלו את המכסים לאותן מדינות חברות, ובדרך זו הסחורה מסתובבת בחופשיות מבלי לשלם שום קנון.
