הגדרה של ענווה
אנו מבינים ענווה כאותה איכות של האדם שבאמצעותו האדם צנוע ואינו דואג לעצמו אם לא לאחרים, עבור הסובבים אותו.
סגולה אנושית שנוטה לא להניח הישגים, להניח כישלונות ולחפש תמיד לשיפור טובת הכלל
מדובר בגישה שאדם מתבונן בה וגורמת לו לא להתפאר בהישגיהם, שהם מסוגלים לזהות מתי הם נכשלים, ובסופו של דבר את חולשותיהם, וגם לפעול ללא גאווה.
אדם צנוע אינו אדם אגוצנטרי, אך הוא ממזער את הישגיו כדי לא להתמקד בהם ולאבד אובייקטיביות במעשיו היומיומיים.
חשוב לומר שענווה היא המעלה האנושית שגורמת לאנשים שיש להם אותה מודעים למגבלותיהם.
רבים רואים בכך את קיומם של שאר המעלות כיוון שהם רואים שרק באמצעות גישה שמניחה פגמים ומגבלות ולא מפגין את הישגיה היא שהאדם יוכל להתגבר בחיים בכל היבט.
ענווה היא מוחצת ותנאי הכרחי אם אתה רוצה להשיג דברים בחיים, ברור חיובי ותואם תמיד את הרווחה ואת טובת הכלל.
איכות מהותית לחיים בחברה שיש לטפח
ענווה נחשבת לאיכות חשובה מאוד לקיום משותף בקהילה. יש חשיבות רבה גם ברבות מהדתות שבהן המשך אהבה ומסירות לאחרים הוא הבסיס לכל הדוקטרינה. ענווה היא גישה המבדילה בין אדם למסירותו ולשירותו לאחרים במקום למקד את פעילותו ואת חשיבתו בעצמו, שזו תהיה פעולה של נרקיסיזם.
האדם בעל הענווה אוהב את שכנו ופועל על סמך שאלה זו שהציע אלוהים בעשרת הדיברות שלו, לפעול תמיד בכבוד לאחר.
הביקורות שניתן להשמיע על ענווה מגיעות יותר מכל מנקודת מבט של מנהיגות
במובן זה ניתן לומר כי אדם צנוע מתקשה לפעמים לבסס את עצמו כמנהיג, להתגבר על אחרים ולקבל החלטות בצורה בטוחה וישירה. זו הסיבה שניתן לראות למעשה ענווה כבעיה בעת הגדרת תפקידי עבודה היררכיים, אם כי הדבר אינו בלעדי.
עם זאת, ענווה היא מרכיב מוערך מאוד במונחים חברתיים שכן במובנים רבים אדם צנוע יכול ליצור קשרים שלווים ויציבים יותר עם אחרים, בהשוואה לאנשים שיש להם אופי או אישיות דומיננטיים יותר.
ענווה היא אחת התכונות המוערכות ביותר אך יחד עם זאת גם מהקשה ביותר למצוא כיום מכיוון שהעולם הנוכחי מלמד אותנו לפעול באופן אינדיבידואליסטי או אגוצנטרי, ולכן אנשים צנועים הם דלים וברור שבמקרה שיש להם הם תמיד בולטים בקהל.
יהיה חשוב, על כל השאלות החיוביות ביותר שאנו מביעים אודותיה, כי מעלת הענווה תקודם עם התפשטות רבה יותר על ידי כל הגורמים החברתיים אשר מתקיימים בקהילה שלנו, משום שרק כך נוכל לבנות חברה טובה יותר, הוגן יותר, מאוזן יותר ובו האהבה והרווחה של כולם גוברים.
הגישה הצנועה נוטה לחשוב שכל דבר יכול להיות סביר לשיפור. לכן, אם הענווה שררה בציבור הרחב, שלא לדבר על המנהיגים הפוליטיים, ניתן לפתור חלק טוב מהבעיות הקשות הפוקדות את המדינות.
הגאווה, ההיפך שלה
הצד השני של הענווה הוא גאווה, המאופיינת בדרך פעולה יהירה ומתנשא; האיש השחצן חושב שהוא עדיף על כל הסובבים אותו ולכן נוטה להשפיל אותם ולהכפיש אותם.
מעמד חברתי נמוך
מצד שני, המושג משמש להתייחסות למצב החברתי הנמוך שיש לאדם, כלומר, אנשים המשתייכים למעמד הנמוך והעני ביותר בחברה ממוסגרים בתוך תנאי זה של ענווה והם נקראים בדרך כלל גם צנועים.
