הגדרת סטנדרטים כפולים
כשאדם או קבוצה טוענים שמשהו טוב מבחינה מוסרית אך עושה את ההפך, אנו עומדים בפני סטנדרט כפול. באופן כללי, מנגנון הסטנדרטים הכפולים הוא כדלקמן: משהו אסור או מצופה מבחינה חברתית ולמרות זאת הוא ממשיך להתאמן בסתר.
יש גם דיבורים על סטנדרטים כפולים להתייחס לאותם אנשים שדוחים את מה שהם עושים אצל אחרים. עמדות מסוג זה צבועות ומייצגות סתירה אישית ברורה.
מוסר וסטנדרטים כפולים
לכל התרבויות יש קודי התנהגות המאפשרים לנו להבחין מה נכון מה לא נכון, מה טוב ומה רע מבחינה מוסרית. קודים אלה הם בדרך כלל דתיים במקור, אך בסופו של דבר הם מותקנים בכל החברה.
יש נורמות מוסריות שמקובלות בתוקף באופן נרחב (למשל, איסור גילוי עריות, דחיית אלימות או צורות שונות של עבדות). עם זאת, נורמות מוסריות אחרות נדחות בחלקן, שכן נכון מבחינה חברתית לומר שהן אינן תקפות, אך אנשים רבים נוהגים בהן באופן נסתר. כשזה קורה, ההצהרה המוסרית שקרית והופכת לסטנדרט כפול. אם מישהו דוחה זנות מכיוון שהוא מחשיב אותה כבלתי מוסרית, אך משתמש בשירותיה של זונה, הוא נוהג כסטנדרט כפול.
המנגנון הפסיכולוגי
ככלל, כולנו אוהבים להיראות טוב לאחרים. כדי להשיג זאת, אנו אומרים כל מה שנשמע טוב, מה שאנו יודעים יתקבל חברתית. צורך זה בקבלה הוא ככל הנראה הבסיס המסביר סטנדרטים כפולים בחברה.
הדבר המוזר בסטנדרטים כפולים הוא העובדה שאנו מייחסים התנהגות מסוג זה לאחרים, מכיוון שאנו מעריכים את עצמנו בחיוב רב מנקודת מבט של שלמות אישית. שקול את הביקורת הנרחבת על ניצול העבודה בעולם, דחייה שבמקרים רבים מלווה ברכישת מוצרים המתקבלים מאותו ניצול.
אנשים שלמים הם אלה הנוהגים במה שהם מתיימרים
אנו יכולים לומר דברים רבים על טוב או רע. עם זאת, מה שחשוב באמת הוא שדברינו ומעשינו יחפפו. מי ששומר על הקוהרנטיות בין גישתו התיאורטית למוסר לבין חייו האישיים הוא מישהו בעל יושרה.
צילומים: פוטוליה - איגור זקובסקי / ג'ון טקאי
