הגדרת חיבור
החיבור הוא ז'אנר ספרותי המאופיין בעיקר בהצעה והגנה על נקודת מבט אישית וסובייקטיבית בנושא נתון שיכולים להתייחס לתחומים הבאים: פוליטי, פילוסופי, דתי, ספורטיבי, היסטורי, חברתי, תרבותי, מבלי להסתמך על מסגרת תיאורטית כלשהי, אלא על הרצון לרצות לתקשר או להביע את דעתך.
באופן כללי, הוא נמצא בשימוש נרחב במסגרות אקדמיות, כגון אוניברסיטאות, ארגונים או מרכזי לימוד או מחקר. מבין כל הטקסטים ה"אקדמיים ", אנו יכולים ללא ספק לטעון כי החיבור הוא" החופשי "," האישי "ביותר וכי הוא אינו קשור להפגנה אמפירית ושיטתית (של המציאות) כמו שהמונוגרפיה או המאמר עוסקים במחקר. .
למרות שמקורו כז'אנר הוא מודרני למדי, ניתן למצוא את המקבילה שלו בבית הספר היווני-רומאי הקדום, בו היה ידוע כי מננדר "הריטור" היה דמות בולטת ביותר, שאף הרחיקה לכת וחשפה כמה מאפיינים של את מה שאנו מכירים כיום כמסה ואשר בקנה אחד עם אלה ששומר זה: נושא חופשי ואקראי, שפה פשוטה, שפה וטבעית; קביעות ומסקנות סובייקטיביות, הכנסת אלמנטים כמו אנקדוטות אישיות, ציטוטים או פתגמים כדי להעניק לו אופי חי יותר, וגם לא שומר או מכבד סדר שנקבע מראש כמו שסיפור עושה, למשל. לבסוף, גם המסה קצרה והיא מכוונת לקהל הטרוגני, בעיקר.
ברור מכך נובע מכך שהמאמר מוצא הפוך בחדשות, השייך לז'אנר החדשות. מצד אחד, בגלל הסובייקטיביות שמשתלטת על החיבור, ואז מכיוון שכוונתו של המציע חיבור היא לשכנע ולשכנע, ולא ליידע על נושא הנדון.
בין הטקסטים העיתונאיים, אולי הז'אנר הפרשני וז'אנר הדעה הם אלה שקשורים הכי קרוב לחיבור, ואנחנו יכולים לומר שהוא לוקח כמה מאפיינים משניהם: דעה, כי זה חזון מהמקום בו עומד הכותב, החזון "שלך" לגבי נושא או נושא מרכזי זה או אחר עוסק בחיבור. מהז'אנר הפרשני נדרשת כוונת שכנוע באמצעות אלמנטים כמו השוואה, דוגמה או ניגודיות.
מאמר העיתון, השונות, האיגרת, עבודת הגמר והדיאלוג, בין היתר, הם חלק מהז'אנרים האחרים המכונים דידקטית והם דומים לבני דודים ראשונים של החיבור.
חיבור מורכב כדלקמן: מבוא, בו יוצג הנושא עם השערותיו והתזה המתאימות לו. אחריו יבוא ביטוי של ביטוי שקשור בדרך כלל לנושא והוא המחבר של המסאי עצמו. לאחר מכן תבוא ההתפתחות, שם תעמיק התזה באמצעות שיטת אקספוזיציה ויכוחית ולבסוף בסיכום היא תנסה להעמיק עוד בתזה ולהסביר מדוע היא תומכת בה מההתחלה.
זה בפיתוח שבו על המחבר לבחור בין "טכניקות" כתיבה שונות שהזכרנו קודם. לדוגמא, בהשוואה, תחשפו את המאפיינים העיקריים של האובייקט / הנושא, ביחס לאחרים. דוגמא: השוואה בין הגידול בתוצר (תוצר מקומי גולמי) בין שתי מדינות או יותר. בוודאי שכאן, זה ידבר כנושא מרכזי להתפתחות הכלכלית של אחת המדינות המדוברות. טכניקה נוספת היא הדגמה, כאשר המחבר מחפש דוגמאות למציאות אמפירית התומכת בתיאוריות או השקפות מאקרו, כמו הסבר על התיאוריות הכלכליות של תלות והתפתחות באמצעות אירועים היסטוריים ביחס לעובדות הפוליטיות והכלכליות של מדינה בפרט. לבסוף, הניגוד דומה מאוד להשוואה, אם כי במקרה זה מושם דגש על שתי מציאות או מאפיינים שונים בין שני אובייקטים או יותר, למשל, במקרה של יישום מדיניות ציבורית המעדיפה חינוך, ניתן לנקוט בה. כיוון שהיא מתייחסת למציאות של מדינה שהיא שונה מאוד מזו שאנו מתארים או מטפלים בנושא המרכזי של החיבור.
