הגדרת אתיקה סוקרטית
אתיקה סוקרטית היא זו שנולדת מהתפתחות המעלה כעמוד תווך חיוני לפעולה נכונה. סוקרטס מסביר כיצד העיסוק בטוב משכלל את האדם, נהפוך הוא, העיסוק ברוע משחית את טבעו. האתיקה של המחבר היא מעל לכל, מעשית.
מכיוון שאמנם כדי לעשות טוב בניסיון, חיובי להכיר את זה בעבר באופן תיאורטי, הסגולה מאומנת רק מחוויית המשחק.
מחשבתו של סוקרטס נודעה במידה רבה בזכות תרומתו של אפלטון שבדיאלוגים שלו הופך את מורו לעצם עצם הפילוסופיה. אתיקה בהוגה יווני זה היא מעשה של אחריות המוביל לאושר.
טוב מייצר אושר
באופן זה, תרגול הטוב מייצר שמחה פנימית שהיא תוצאה של אותה סיפוק מיידי שחווה האדם כאשר הוא יודע שעשה את הדבר הנכון. נהפוך הוא, סגולת הצדק נועדה לתקן נזק שנגרם. למשל, באמצעות עונש.
סגולה טבועה באדם כהוויה רציונאלית, כהיות מודע לעצמו ולהשלכות של מעשיו. באופן זה תרגול הטוב מוביל לחיים מלאים. מנקודת מבטו של המחבר, סגולה טבועה בעצם טבעו של האדם.
על האדם להתנהג על פי קריטריון הטוב, ולא אחרת, מכיוון שזו חובתו המוסרית לנהוג כך. זו הקריאה הקיומית שלך. רצון וידע הם שני מרכיבים המחוברים כל הזמן בתיאוריה אתית זו.
דע את עצמך
לטענת המחבר, מספיק שאדם יודע מה הוגן בהקשר נתון כדי שיישם קריטריון זה במסגרת הפעולה. השתקפות שמולידה אינטלקטואליזם סוקרטי. "דע את עצמך", מסר זה של התבוננות פנימית מניע את הפילוסופיה של סוקרטס כנקודת מוצא לאדם לדאוג לנפשו ממה שטוב לו.
לכן האתיקה פונה לאחריות האדם עצמו להיות אדם טוב. בתורו, המחבר סבור כי בורות משפיעה על האדם באופן שלילי שכן כאשר אדם אינו מכיר את עצמו, הוא אינו יכול לדעת מה באמת נוח לו מטבעו.
סוקרטס היה מנטור לאנשים רבים אחרים מכיוון שבאמצעות פילוסופיה שנוהגה בצורה של דיאלוג, הוגה זה עזר לגברים אחרים למצוא את האושר האמיתי שלהם.
צילום: פוטוליה - לומברד
