הגדרה של אוטוקרטיה
המושג אוטוקרטיה הוא מושג פוליטי המשמש לייעוד אותם סוגים של ממשלות בהן הכוח מרוכז באדם יחיד, ולכן אסור להשתתף בפרטים או בקבוצות חברתיות אחרות, אותו אדם שהוא מפגיש בתוכו. לאדם את כוח ההחלטה הכוללת.
מערכת ממשלתית בה הכוח מרוכז באדם יחיד וסמכויות וקולות אחרים מנותקים כדי להישאר
אוטוקרטיה הייתה מערכת מאוד אופיינית לרגעים שונים בהיסטוריה של האנושות ולמרות שכיום צורת השלטון הנפוצה ביותר היא דמוקרטיה, זה לא מונע כמה דמויות פוליטיות, ברגע שהן תופסות כוח במסגרת מערכת דמוקרטית, בסופו של דבר לפרוס אוטוקרטיה מֶמְשָׁלָה.
כשמצב עניינים זה קורה, מקובל להטיל עליהם סמכויות אחרות, שיפוטיות וחקיקתיות, כדי להישאר בשלטון ללא הגבלת זמן.
המילה אוטוקרטיה מגיעה מיוונית שלשמה המונח מכוניות פירושו "עצמו" ו קראטוס פירושו "ממשלה". זה נותן לנו להבין שהאוטוקרטיה היא ממשלתו של אחד בלבד.
תכונות עיקריות
אוטוקרטיה היא סוג של שלטון, בין אם הוא מבוקש ובין אם לאו, הופך לממשלתו של אדם יחיד. אותו אדם יכול להיות ממוצא שונה: צבאי, מקצועי, איחוד וכו '. במילים אחרות, זה אינו מרכיב קובע מכיוון שלאורך ההיסטוריה היו לאוטוקרטיות השונות מנהיגים בעלי רקע חברתי שונה.
עם זאת, מרכיב קובע ללא ספק הוא אישיותו ואופיו של האדם שיהפוך למנהיג: תמיד עליו להיות אדם בעל אופי חזק ומכריע, שתוכניותיו או החלטותיו מוטלות בתוקף.
יתר על כן, כדי שאוטוקרטיה תתפתח, אסור שתהיה אופוזיציה כלשהי, או לפחות היא חייבת להיות חלשה מאוד. זו הסיבה שכל הממשלות האוטוקרטיות מפגינות אפס סובלנות ודיכוי כלפי אלה שמפגינים אי הסכמה ביחס למדיניות ולהחלטות שהתקבלו.
אלמנט מעניין נוסף של אוטוקרטיות הוא שניתן לייצרן בתוך סוגים אחרים של ממשלות, למשל כפי שקורה עם ממשלות אוטוקרטיות המתעוררות בצורות דמוקרטיות. זהו המקרה של מנהיגים שצצים ומוקמים כחלק מהצעה מפלגתית, שנבחרה באמצעות בחירות חופשיות ודמוקרטיות, אך ברגע שהם עלו לשלטון, המנהיג ההוא הופך לאדם מרכזי וסמכותני.
אוטוקרטיה בדמוקרטיות, קבוע של אתמול והיום
בעבר והיום אנו מוצאים דוגמאות רבות לנשיאים שמניחים את הממשלה לאחר הזכייה בבחירות, ואז, עם הזמן, פונים לעבר אוטוקרטיה, וכדי להתאחד הם מחסלים את הפרלמנט וגם קושרים ידיים ורגליים לצדק כדי שלא יוכל לפעול נגדך וכן, כמובן, תמיד עשה זאת לטובתך. למשל, לכלוא את אותם מנהיגים שמדברים נגדם, פועלים נגד העיתונות וחברה שאינה מכורה לכוחם.
בשנים האחרונות נראה את המצב המתואר לעיתים קרובות בוונצואלה, תחילה בממשלו של הוגו שאבז ואז בהמשך מדיניותו בידי יורשו ניקולאס מאדורו.
שניהם עלו לשלטון בהצבעה עממית, אולם הם הפעילו את השלטון באופן אוטוקרטי. באופן עקרוני הם דאגו להשתיק את האופוזיציה הפוליטית ברדיפה קשה ולכלוא אותנו לבסוף, ללא שום סיבה אחרת מאשר להיות אופוזיציה, אך כמובן, מכיוון שיש להם צדק מכור אפשר להם לעשות זאת וכך כיום יש בוונצואלה אסירים פוליטיים, הכלואים על לא יותר מאשר על מחשבה אחרת משאבס ומדורו.
הם גם הצליחו ליצור סיפור אחד משלהם, המסביר את יתרונות המשטר שלהם, ומשתיק את העיתונות העצמאית באמצעות טריקים שונים, כגון קניית מדיה והטבעה כלכלית של עצמאים, שהראו את הצד השני של ההיסטוריה.
הנזק שמנהל סוג זה מייצר בהחלט רלוונטי מכיוון שללא ספק הוא פוגע ישירות בזכויות היסוד של חופש ושוויון, שלא לדבר על רמת הטינה והפילוג שהיא מסוגלת לייצר בחברה, ביניהם הם על אחד הצד ואלה שתומכים בזולת.
