הגדרה של קפיטליזם
קפיטליזם הוא השם שניתן למשטר הכלכלי המבוסס על השליטה ההונית, כאלמנט בסיסי בייצור ואחראי ליצירת עושר, ובו בקושי יש למדינה חלק. בקפיטליזם, ייצור הון בצורת כסף או עושר הוא המטרה העיקרית.
רכוש פרטי הוא הבעלים של אמצעי הייצור. מעט השתתפות מדינה
בקפיטליזם, אמצעי הייצור וההפצה הם בבעלות פרטית ויש להם מטרת רווח ספציפית, בינתיים, החלטת ההיצע, הביקוש, המחירים, ההפצה וההשקעות אינה מוגדרת על ידי ממשלת הכוח אלא דווקא השוק עצמו הוא שמקבל הגדרה זו.
הרווחים הם רק של בעלי אמצעי הייצור
הרווחים לעומת זאת מתחלקים בין בעלי אמצעי הייצור וחלקם מושקעים בחברה ובתשלום שכר לעובדים. כמובן שלעובדים אין שום התערבות ברווחים המתקבלים, וזאת אחד הדגלים הגדולים שהקומוניזם הרים היסטורית במאבקו פנים אל פנים נגד הקפיטליזם.
עלינו לומר שמאז המאה ה -18 הקפיטליזם כפה את עצמו כמשטר כלכלי-חברתי בעולם כולו.
השחקנים המעורבים בהפעלתו על פי
פעולתו של הקפיטליזם דורשת נוכחות של מספר גורמים שיוכלו לתפקד בהתאם, ביניהם עלינו להצביע על האמצעים החברתיים והטכנולוגיים החיוניים להבטחת הצריכה ולאוצר הון; המעסיק או הבעלים של אמצעי הייצור; עובדים שבתמורה לשכר מוכרים את עבודתם לבעלים; וצרכנים, שהם אלה שצורכים את מה שיוצר כדי לספק רצונות או צרכים. מנגנון משומן זה הוא המאפשר שמירה על מערכת זו והמשך ייצור העושר.
אי שוויון חברתי, אחת הביקורות העיקריות נגד הקפיטליזם
כעת, עלינו לומר שכמו שיש לו חסידים רבים, לקפיטליזם יש גורמים רבים, במיוחד משום שהם טוענים כי הקפיטליזם הוא מערכת החוקים הכלכליים השולטים בעולם כיום וכי הוא מבוסס על קיומם של גורמים מסוימים המאפשרים גישה ל רווחים משמעותיים עבור חלק מהאוכלוסייה, אך המוסיפים רמות עוני עמוקות לרובו.
מקור והיסטוריה
לידתו או התפתחותו הראשונית של הקפיטליזם ניתן למקם היסטורית ברגע בו המדינות הפיאודליות החלו ליפול וערי אירופה (בעיקר איטלקיות) החלו לעורר את השימוש בסחר כפעילות הכלכלית העיקרית (מהמאות ה -15 וה -16).
מצב זה אפשר את הופעתה של קבוצה חברתית חדשה, הבורגנות (או מי שהתגוררו ברובעים או בערים), שהחלה לבסס את כוחה על עבודתם שלהם ועל שולי הרווח שהשאירה להם, במקום על אלוהי או זכויות שהוקמו על ידי קדמוניות כפי שהיה נהוג במקרה של אצולה או מלוכה. היסטוריונים וכלכלנים מחלקים את ההיסטוריה של הקפיטליזם לשלוש תקופות או שלבים עיקריים: זו של הקפיטליזם המסחרי (המאות ה -15 עד ה -18), זו של הקפיטליזם התעשייתי (המאות ה -18 וה -19) ושל הקפיטליזם הפיננסי (המאות ה -20 וה -21).
מערכת המעניקה זכויות לשוק ומגבילה את הפרעות המדינה
הקפיטליזם מבוסס על קיומה של מערכת שווקים ובירות המגבילה את ההפרעה למדינות וכי על פי התיאוריות הליברליות, עליה להיות מנוהלת על ידי עצמה, כלומר על ידי זרם ההון עצמו בין אזור העולם. אַחֵר. למרות שתפיסה זו של שוק חופשי קשורה לחופש לנהל משא ומתן וליצור עושר, היא גם מרמזת על מסגרת רגולטורית חלשה למדי וכאוטית ביותר במצבי משבר (שהם תקופתיים ובאופן כללי מאוד חזקים).
יתרונות המערכת וקריטיים יותר
בהיבט החברתי, הקפיטליזם הובן על ידי מגיניו הנאמנים ביותר כמערכת סוציו-אקונומית ראשונה המעניקה ליחיד חופש מלא להצליח על פי האפשרויות שלהם ולא לפריבילגיות שהוקמו מראש. עם זאת, מי שמבקר מערכת זו של רכוש פרטי, צריכה מוגזמת ורכוש קהילתי, טוען כי הקפיטליזם הוא רק סוג אחר של ניצול (הפעם מוסווה), מכיוון שזה מרמז שעל חלקם להשיג רווחים בשפע, יש לנצל, לשלוט באחרים. ומדוכאים בכל היבטי חייהם.
אי שוויון כלכלי ונזק סביבתי
כיום, המערכת הקפיטליסטית היא זו שמניעה באמת את מרבית פעילויות העולם וההשפעות השליליות שלה ניכרות לא רק ברמה החברתית, אלא גם ברמה התרבותית והאקולוגית.
אי השוויון הכלכלי הקיים בחברות רבות כיום מיוחס תמיד לקפיטליזם ולהשפעותיו
כעת, למרות העובדה שבמקרים רבים יכולה להיות השפעה, יש גם אחריות ישירה של המדינה, בגלל חוסר המעש שלה או המדיניות הרעה שלה בדור אי השוויון החברתי הזה.
אך לא רק במישור החברתי מייחסים לו אסונות אדירים, לקפיטליזם מיוחסת גם אחריות רבה מבחינת נזק סביבתי שכן ברצון זה לצמוח ולייצר ללא הרף אי אפשר שבשלב מסוים המשאבים ימצו. לא ניתן לחידוש.
