הגדרה של מגוון לשוני
בואו נחשוב על הפלנטה שלנו לרגע. בין מיליארדי התושבים, כולם מדברים בשפה כלשהי באמצעותה הם מתקשרים בתוך קהילת דוברים. יש אלפי שפות והמגוון הגדול הזה הוא שמרכיב את המגוון הלשוני.
שפות אינן ישויות סטטיות, אלא מציאות חיה ודינמית. למעשה, שפות מתפתחות ואף נעלמות. זה מה שקרה עם הלטינית, שפת האימפריה הרומית שהתפתחה בגרסאותיה השונות עד שהפכה לשפה חדשה, כפי שקורה בצרפתית, ספרדית או איטלקית, כולם עם שורשים לטיניים.
בכל שפה יש קהילת דוברים, אוצר מילים ודרך לבטא את המציאות. כל הגורמים הללו משתנים ומשתנים עם הזמן, ולכן גם השפות עצמן משתנות. לספרדית של המאה ה -21 ולדברים בימי הביניים יש אלמנטים משותפים וגם הבדלים גדולים, מכיוון שאותן מילים זוכות למשמעויות חדשות.
מגוון לשוני הוא אחד ממקצועות המחקר של בלשנים, חוקרים ואנליסטים של תופעת השפה. אחד ההיבטים השנויים במחלוקת ביותר הוא דו קיום בין תושבי קהילה המשתמשים ביותר משפה אחת. מגוון זה מהווה מקור למחלוקת כאשר קבוצה המשתמשת בשפה אחת מנסה לכפות עצמה על מי שמתקשר בשפה אחרת. יריבות בין קבוצות בעלות שפות שונות היא תופעה עולמית והיא נמשכת מאז ומתמיד.
שתי שפות או יותר יכולות להתקיים במקביל ללא סכסוך גם אם האחת היא הרוב והשנייה או האחרות אינן. גיוון לשוני אינו מרמז בהכרח על עימות. זה יכול להיות גם סיבה להעשרה תרבותית. תופעה זו מתרחשת בכמה ערים גדולות כמו ניו יורק, שם שפת רוב כמו אנגלית חולקת את אותו המרחב עם סינית, ספרדית או רוסית.
באותה שפה מופיע גם רעיון המגוון הלשוני. לספרדית יש מגוון רב של פניות, ביטויים או מבטאים ופרואני מסתדר בצורה מושלמת עם מקסיקני, אם כי יש מילים שעוררות בלבול. שיתוף שפה פירושו שיש דמיון וגם הבדלים. מתוך כמה גישות לשוניות, הרעיון לאחד את גרסאות השפה מוגן ומוצע מודל סטנדרטי לדוברים. מגמה זו מתרחשת בתקשורת, בה נמנעים משימוש מקומי או ניב בשפה. גישות לשוניות אחרות רואות כי אין לכפות על האחרות שיטה סטנדרטית ויש להשתמש בכל גרסה בחופש מלא.
המגוון הלשוני כוויכוח וכנושא למחלוקת מראה שתקשורת אנושית נמצאת בסכסוך קבוע; זהו מקור לעימות ויחד עם זאת אותו גיוון מעשיר אותנו. ואין לשכוח שבימיו הומצאה שפה חדשה (אספרנטו) מתוך כוונה שלאנושות תהיה שפה משותפת. ההצעה נכשלה כי בוודאי שאנחנו אוהבים לגור במגדל בבל.
