הגדרה של שירה לירית
שירה לירית היא אותו סגנון פיוטי המאופיין במיוחד משום שמחברו מבטא רגשות עמוקים מאוד או השתקפות עזה בשאלה כלשהי..
ביסודו של דבר, מה שמשירה השירה משדרת הם מצבי נפש תוצר של, למשל, מצב של התבוננות מוחלטת שהובילה מאוחר יותר לאותה תקשורת אינטנסיבית של רגשות או השתקפויות, כלומר זהו ז'אנר בו מה ששורר הוא סובייקטיביות.
לעניין זה של ביטוי תמידי של רגשות ומצבים פנימיים של הכותב, השירה הלירית באמת הופכת לפולחן של נושאים של אהבה ואהבה, אך היא אינה מוגבלת רק לביטוי שלהם, כמובן שאי אפשר להכחיש שזה הנושא ש אולם המחברים מונופולים לרוב, אולם כל ביטוי אחר לרגשותיו של המחבר, גם אם אינו קשור לסיבה סנטימנטלית, ייחשב גם כשירה לירית, צער, כישלון, פחד, בדידות, בין השאר.
ביטוי זה של רגשות ורגשות אינו נעשה גולמי אך הוא סובל מטיהור רציני ומחמיר הן מבחינה אסתטית והן מבחינה טכנית, ולכן באופן רשמי התכונה הבולטת ביותר לכך היא שהוא כתוב בצורת פסוק. אך הפסוק אינו הדרך היחידה להעביר שירה, מחברים רבים נוקטים גם בפרוזה פואטית, בה כמובן נשללת מצורת הפסוק אך שאר המאפיינים ההופכים את הכתיבה לשירה אותנטית נשמרים.
בין המרכיבים העיקריים שמתאגדים באסיפת השירה הלירית בולטים הדברים הבאים: ביטוי של רגשות, הצטברות של תמונות ואלמנטים בעלי ערך סמלי גבוה, קיצור, ריכוז, צפיפות, בדרך כלל כתוב בגוף ראשון.
כמה מחזירים נאמנים לסוג כזה של שירה הם רובן דריו, פדריקו גרסיה לורקה, גוסטבו אדולפו בכר ואנטוניו גאלה, בין היתר.
נחש של אהבה, צחוק בוגדני, תליין חלומות ואור, פגיון מבושם, נשיקה לוהטת ... זה מה שאתה!
