הגדרת גישה
הגישה נובעת מהעלאה, כלומר חשיפת רעיון. במובן היומיומי אנו אומרים שאנחנו רוצים לדעת מהי הגישה של מישהו לבעיה, מה שאומר שאנחנו סקרנים לגבי הרעיון העיקרי שלהם.
ישנם שימושים שונים במילה גישה. האחד הוא הרעיון המרכזי בנושא. זה גם אומר אסטרטגיה. דוגמה עשויה להועיל במקרה זה. מאמן כדורגל מסביר לפני המשחק לשחקני קבוצתו מהי גישתו למשחק שעומד להיות משחק. עם מעט מילים ורעיונות, הוא מעביר מסר. אם הוא אומר "אני רוצה שכולכם תגנו על המטרה", המאמן מספק גישה הגנתית. מדבריו השחקנים כבר יודעים לשחק. עוד אחד מהשימושים הנפוצים ביותר במונח קשור לבעיות בכלל. אדם מתמודד עם בעיה של מורכבות מסוימת. ראשית הוא מנסה להבין את זה כמה שיותר טוב ולבסוף עושה את זה הסבר. באותו הרגע מוצגת הגישה, חזון הבעיה. אם אין גישה נכונה לבעיה, אי אפשר למצוא פיתרון.
באוצר המילים הספרותי, במיוחד בעולם התיאטרון, המילה גישה משמשת כמרכיב הראשון במבנה של עבודות התיאטרון הקלאסי. ראשית יש גישה לנושא (הרעיון הכללי כך שהצופה יבין את הוויכוח). ואז מופיע הקשר (הרעיון הראשוני מתפתח) ולבסוף, ההתנקשות (רגע המסקנה, בו מועבר סוף הפעולה שנספרת).
בפילוסופיה ובמדע יש צורך להשתמש ברעיון מדויק מאוד של מושג הגישה. לפני שיקוף אתי (כדי לתת דוגמא בתחום הפילוסופיה), על בעיה חברתית, יש צורך להגדיר את הקואורדינטות העיקריות של הניתוח שיבוצע. באופן דומה, על החוקרים הרפואיים לבצע תחילה בדיקות המשמשות כבסיס לאבחון, כלומר גישה המגדירה את האסטרטגיה הריפויית הבאה.
אם בגישה יש אלמנט שגוי כלשהו או פגם, נאמר כי הגישה היא אבסורדית או לא הגיונית או שגויה. יש ספציפית ענף של הפילוסופיה, ההיגיון, שם נלמד מבנה של מילים ורעיונות, ובעצם מנותחים את תקפות הגישות מנקודת מבט רציונלית.
