הגדרה של דואליזם
ה שְׁנִיוּת הוא דוקטרינה פילוסופית מה מסביר את מקורו וטבעו של היקום בהתבסס על האמונה בפעולה של שתי מהויות או עקרונות שונים ומנוגדיםלמשל, המאבק בין טוב לרע הם דוגמה מאוד ברורה לדואליות.
טוב קשור לרעיון חיובי ואילו לרוע יש קונוטציה שלילית בחברה שלנו. לדוגמא, אנשים נוטים לפנות למי שיודע לעשות טוב ולברוח, להתרחק, מאלה שאמורים לעשות רע.
טוב מול רע, הדואליות הפופולרית ביותר
כעת, אף על פי שיש השפעה של סובייקטיביות בקביעת הטוב והרע, אנו יכולים לומר שיש קונבנציה חברתית בעניין זה, ולדוגמה, אנשים נוטים להתמודד איתה כדי להתרחק או להתקרב לרוע / טוב.
הטוב קשור קשר הדוק לטוב ולרצוי, ואילו הרע קשור לבלתי נעים, לכאב ולסבל. בטוב הכל בדרך כלל אושר ואין בעיות כאילו זה קורה עם הרוע.
שניהם מוגדרים על ידי התנגדות ולמעשה מתייחסים לשתי מהויות שונות לחלוטין. דואליות אחרות שעולות לעתים קרובות מאוד הן: חומר-רוח וריאליזם-אידיאליזם.
במובן הרחב הרבה יותר, הדוקטרינות המאשרות שני סדרי התנגדות קיצוניים נקראות גם דואליזם.
חזון הפילוסופיה הסינית
בתוך ה פילוסופיה סינית הדואליזם מתממש ב יין ויאנג; מתפיסות אלה מצוין הדואליות של מה שקיים ביקום. רעיון זה חל על כל סיטואציה או אובייקט קיים שכן הוא מוסבר בהנחת היסוד העממית המקדמת דוקטרינה זו: "שבכל טוב יש משהו רע ולהיפך, בכל רע יש משהו טוב.”
לדואליזם הייתה נוכחות מתמדת בהיסטוריה של האנושות. דואליזם תיאולוגילדוגמא, היא מבוססת על האמונה בקיומו של עיקרון אלוהי של טוב, הקשור לאור, ובצד ההפוך, יש את עיקרון הרע, המקושר לחושך, לשטן; אלוהים מצוין כאחראי ליצירת הטוב, ואילו השטן עושה זאת עם הרוע. כל כך הרבה מאיתנו גדלנו עם התורה הדתית הבסיסית לפיה השטן הוא רע, הוא עושה דברים רעים ולכן עלינו להתרחק ממנו, ואלוהים הוא ההפך ממנו, זה מה שמקרב אותנו לכל הטוב שאנחנו יכול להיות. במובן זה הדואליזם משחרר את האדם מאחריות לרוע בעולם.
עמדת הכנסייה הקתולית
בינתיים, כנסיה קתולית, התנגד לדוקטרינה זו מכיוון שהיא מכירה ומגנה על אל יכול ואינסופי ללא קיומו של רוע בעולם המגביל את הפוטנציאל שלו. כל מה שקיים נוצר על ידי אלוהים ולכן שום דבר שנוצר על ידו לא יכול להיות רע.
וגם הפילוסופיה היוותה הקשר שבו התפשטו דואליזם: בפיתגורס באופוזיציה בין גבול לבלתי מוגבל, באמפדוקלס, עם חברות ושנאה, שאריסטו יפרש מאוחר יותר כטוב ורע, אנקסגורס עם תוהו ובוהו פרימיטיבי, באפלטון עם ההצעה של שני עולמות: המובן או האידיאלי וה הגיוני או חומר; הראשון קשור קשר הדוק עם נשמת הפרט, ואילו האחר עם חושיו. מצדו, קאנט, עם היריבות בין התבונה הטהורה לתבונה המעשית, בין היתר.
דמויות מגוונות באדם
כמו כן, המילה דואליזם משמשת להתייחס ל קיום של שתי דמויות שונות באותו אדם או באותו דבר, למשל דואליזם באישיותו של האדם.
מצב מסוג זה בהחלט יכול להיות מורכב ומבלבל עבור אותם אנשים שחיים עם הפרט שיש לו נטייה זו, מכיוון שכמובן, כי הדואליות תוביל אותו להראות את עצמו בצורה לפני מצב ואז באופן הפוך לחלוטין, שבשביל כמובן שזה בסופו של דבר יבלבל אנשים.
לפיכך, באדם כפול נוכל להעריך את מימוש הטוב, ומצד שני, את התרגול של רוע קיצוני שאי אפשר להאמין לו, כי אותו אדם נראה עושה משהו טוב ומרגע אחד לרגע אחר עושה משהו בהחלט. רע ומעורר גנאי. למשל, לעזור לאדם ברחוב עם אוכל וכסף ואז מכה אותו באלימות כי הוא ניגש אליו לבקש נדבות.
