הגדרת זנית
למילה זנית מספר איותים, כגון זנית או זנית. באשר למקורו האטימולוגי, הוא מגיע מערבית. ביחס למשמעותה, השיא הוא הנקודה המדויקת של הכספת השמימית הממוקמת מעל ראשו של צופה, כלומר במאונך. במובן זה, יש לציין שני דברים:
1) בימי קדם נחשב שכדור הארץ נמצא בחלק המרכזי של כדור, שהיה לו חלק גלוי ואחר לא תלוי בחצי הכדור של הצופה (החלק הנראה נקרא "קמרון שמימי") ו
2) בתרבות הערבית של ימי הביניים התפתח ידע אסטרונומי ומדענים ערבים הם שקידמו את הידע של גופי השמים והכניסו מונחים כמו זנית או, נקודת ההיפך הקוטבית שלה, נדיר.
השיא ומיקומנו על כדור הארץ
אם השיא הוא נקודת המרחב השמימי ביחס לעמדת המתבונן, המשמעות היא שלכל עמדה פרטנית יש שיא מסוים (השיא של אדם שחי במדריד שונה מזה שחי בניו יורק). אם יש מקום הנקרא זנית עבור כל צופה, זה גם מרמז שמתחת למתבונן עצמו ישנה עמדה אחרת מול הזנית.
המקום ההפוך הוא הנדיר ומתייחס לחלק של הכדור השמימי שמתפרש מתחת לאופק שלנו
בין אם אנו מתייחסים לזנית או לנידיר, עלינו לציין שנקודות אלה הן חלק מהקואורדינטות של הכדור או הכיפה השמימית, המהווה כדור דמיוני בו כדור הארץ נמצא במרכז. באופן זה הקוטב הצפוני השמימי והקוטב הדרומי תואמים את צומת הציר הקוטבי ביחס לכדור השמימי.
מנקודת מבט של צופה, כשאנחנו מסתכלים לשמיים אנו תופסים מעין כיפה ענקית מעלינו ובבסיס הכיפה נמצא האופק. תפיסה חזותית זו היא שמאפשרת לנו להסביר כי בימי קדם הבינו שכדור הארץ הוא מרכז היקום, הידוע בהחלט בתור התיאוריה הגיאוצנטרית של היקום.
תחושה נוספת של המונח
למילה זנית יש משמעות אסטרונומית, ויחד עם זאת, היא משמשת בשפת היומיום באמצעות מיקום, ובמיוחד להגיע אל השיא. לפיכך, אדם מגיע לשיאו כאשר הוא משיג את הפאר המרבי או האפוגי בפעילותו. בואו נחשוב על אתלט שנמצא ברגע הכי טוב בקריירה שלו.
מול המצב המוצלח הזה, ניתן לומר כי אתלט כזה הגיע לשיא שלו, כלומר לתפארת הגדולה ביותר האפשרית. עם המיקום הזה מודגש הניצחון של מישהו ומשתמע שקשה מאוד להשיג הכרה גדולה יותר.
צילום: iStock - RamCreativ
