הגדרת מערכת כלכלית
אנו מבינים, באופן כללי, כי המערכת הכלכלית היא אותה מערכת המיושמת כדי להסדיר את הפעילויות הכלכליות השונות וכן את חילופי הדברים הנובעים מרכישה ומכירה של מוצרים שנוצרו על ידי בני אדם או שהושגו מהטבע. המערכת הכלכלית, לעומת זאת, אינה מוגבלת אך ורק לנושאים כלכליים או מסחריים, אך במובנים רבים היא חורגת מגבולות אלה וכוללת גם מושגים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים.
הרעיון של המערכת הכלכלית הוא ללא ספק אחד מאלה שמורכבים מאוד להגדרה אך גם מעניינים ביותר את בני האדם. מערכת בתוקף ומסדירה את הפעילות המסחרית והכלכלית של מדינה
רכישת מוצרים או שירותים, ייצורם, פיתוחם והצגתם בחברה הם המרכיבים את המערכת הכלכלית.
עם זאת, היא יכולה ללבוש צורות שונות, בהתאם למדינה בה פותחה ולשלב ההיסטורי.
כיום, מדינות נוטות להישען לעבר כלכלות שוק חופשי מכיוון שהן נוטות לתת יותר אשראי לשגשוג ויעילות בכל הנוגע לייצור משאבים.
אף על פי שאלה שמצדדים במערכת מסוג זה אינם רואים שהמדינה לא צריכה להסדיר נושאים מסוימים, הם מאמינים כי חיוני שיזמה פרטית היא המפתח להתפתחות ושיפור כלכלי של אומה.
קפיטליזם לעומת התערבות המדינה
הרעיון של מערכת כלכלית קיים מאז הופיעו החברות והקהילות האנושיות הראשונות. זאת מכיוון שהאדם הוא היצור החי היחיד שהשיג ארגון יצרני או שיטתי לצורכי קיום בטווח הקצר והארוך. פיזור העבודה (כלומר העובדה שכל פרט עסק בפעילות ייצורית מסוימת), נוסף לתפיסה של חילופי הפקות אלה בין אזורים שונים, מתעורר בצורות האנושיות הראשונות של החברה והתפתח זמן רב.
המערכת הכלכלית היא אחד המבנים החזקים ביותר הקיימים בחברות אנושיות. זה נראה לעין לאורך זמן רב שמפגינות בהיסטוריה מערכות כלכליות כמו פיאודליזם או, כיום, קפיטליזם.
הגרסה העדכנית ביותר של המערכת הכלכלית היא זו שהוטלה בהדרגה במערב מאז המאה ה -15 ואז התפשטה בסוף המאה ה -19 לכל העולם: הקפיטליזם.
מערכת כלכלית זו מבוססת על ייצור רווח או עושר, במילים אחרות, הון. לפיכך, עבור הקפיטליזם נקבעת היררכיה ברורה שמשמעותה שלמי שיש לו יותר הון יש יותר כוח, לא רק ברמה הכלכלית אלא גם ברמה החברתית, הפוליטית והתרבותית. הקפיטליזם מבוסס על צרכנות חזקה המניחה שלחיים יש משמעות רק באמצעות צריכת סחורות ושירותים המובנים כבסיסיים. צריכה מתמדת זו יוצרת פער גדול בין בעלי האמצעים לבין מי שאין להם, ולכן הם מחוץ למערכת.
התיאוריה המרקסיסטית הייתה ביקורת נוקבת על מערכת כלכלית זו בשל מצב זה של אי-שוויון שהיא מייצרת. מבחינת מרקס, המערכת הכלכלית המכונה קומוניזם תהיה עדיפה מאחר והיא מרמזת על פתיחת סחורות, שירותים ומשאבי טבע באותו האופן לכל הגברים, היעלמות הרכוש הפרטי והרס הרעיון של עבודה כשיטה נצלנית.
מצד שני, יש הצעה מתוכננת או נקראת גם ריכוזית בה ייצור והפצת טובין מופנים על ידי המדינה, שהיא זו שמחליטה מה צריך לייצר ובכמות כמות.
הביקורת העיקרית שנמתחת על עמדה זו היא חוסר יעילות, משום שמתברר כי בלתי אפשרי עבור מדינה שתוכל לעבד את כל המידע הדרוש על מנת לייצר הקצאת משאבים מקבילה.
אם יש לייחס חיסרון למערכת זו, חוסר הפרט יידרש לעיבוד כל המידע.
בינתיים, אנו יכולים למצוא עמדת ביניים לאלו שהוזכרו והיא שמציעה כי יעילות כלכלית תושג כאשר סחורות ושירותים יסופקו על ידי שני הצדדים, המדינה והפרטית.
מעבר לגישות שהוצגו, כולן נבדקו לאורך ההיסטוריה בהצלחה גדולה יותר או פחות על פי ההקשר והזמן, עלינו לומר שהדיון הגדול כיום הוא מה צריכה להיות התערבות המדינה בכלכלה, כלומר, למצוא את נקודת שיווי המשקל בה הוא מייצר יתרונות וכמובן לעצור את הפלישה כאשר במקום שיפורים יש עיכובים.
