הגדרת זיכוי
דמותו של הזוכה היא של מי שנגאל ופטור מאשמה מסוימת שהופעלה על גופו. באופן כללי, המונח משמש כשם תואר מזכה הן בתחום השיפוטי והן בתחום הדתי, אם כי במקרים הראשונים מדובר בתדירות גבוהה יותר כתוצאה מהאשמות, משפטים או תלונות בנושאים מסוימים. במובן זה, על מנת שאדם ייחשב כזוכה, עליו לעבור משפט כלשהו שמביא לפסק דין כזה.
באופן מסורתי, המונח פטור קשור לפירוק שהדת הקתולית העניקה למי שמתוודה על חטאיו בפני הכומר. טקס זה עבר ונחצה על ידי מתן סליחתו של ישוע על חטאי האדם, בהיותו בן תמותה ולא מושלם. לאחר הווידוי, הכומר או הכומר מעניקים עונש מקביל (בדרך כלל איזו הטפה או פעולה דתית) ומבטיח פירוק וסליחת חטאים בשם השילוש הקדוש.
מאידך, פירוק הוא דמות שקיימת כאשר כומר או נציג הכנסייה הקתולית מעניק הטבה זו על ערש דווי לאדם שביצע פשע מסוג כלשהו ומעולם לא ביקש סליחה או ריצה את עונשו.
עם זאת, המילה אינה משמשת רק בתחום הדתי, אלא גם בתחום השיפוטי. במובן זה היא שומרת על אותה משמעות: זיוכה הוא האדם שעבר הליך משפט ואשר, בהעדר ראיות או בנוכחות ראיות לטובתם, הוא נגאל מלהישפט אשם לפני עובדה או פֶּשַׁע. ניתן להחיל את דמות הזיכוי בעולם השיפוטי על כל מיני מעשים, בין אם הם פליליים, אזרחיים, פוליטיים או מסוגים אחרים, כל עוד אדם או אגודת אנשים מואשמים בביצועה.
