הגדרת מילים מתורבתות
בשפה רגילה, הדבר החשוב ביותר הוא שהתקשורת יעילה, כלומר שהדוברים מבינים זה את זה. בחלק מההקשרים אנשים משתמשים במילים יוצאות דופן. הם המילים התרבותיות. הם המונחים הבולטים בשימושם המוגבל. הם אופייניים לאנשים מלומדים ולתחומים אקדמיים ומתמחים ביותר.
בתקשורת יומיומית ויומיומית אין צורך להשתמש במילים תרבותיות (המכונות גם תרבויות). אם מישהו עושה זאת בצורה לא מוצדקת, הוא עשוי להיחשב לאדם פדנטי, כלומר יש לו גישה מתנשאת, לא קרובה ואליטיסטית במיוחד.
אין כלל אצבע לגבי מתי להשתמש במילים תרבותיות ומתי לא. השימוש הנכון בו תלוי במצב הרמקולים. במעשה אקדמי (הצגת עבודת דוקטורט, למשל) יש צורך להשתמש בקולטיזם, מכיוון שידע ספציפי מרמז על מינוח מיוחד, שאינו שכיח בחיי היומיום. בתחום המקצועי משתמשים גם במילים תרבותיות מכיוון שיש צורך להעביר קפדנות ודיוק בהסבר על מידע. זה מה שקורה לעיתים קרובות ברפואה, שם מומחים בכל ענף צריכים להשתמש באוצר מילים טכני ביותר והמטופלים אינם מכירים אותו. מסיבה זו, כשאנחנו הולכים למשרד הרופא אנו מבקשים ממנו להסביר את הבעיה הבריאותית שלנו בצורה פשוטה.
אותו רעיון יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות. בצורה פשוטה, עם מילים פשוטות שמובנות על ידי הרוב המכריע או להיפך, עם מילים תרבותיות. במקרה האחרון, הדובר עלול להיתקל בבעיה אם בן שיחו אינו יודע את המשמעות של תרבויות. כדי להימנע ממצבים לא נוחים אלה, נוח להגביל מילים מתורבתות לסיטואציות מאוד ספציפיות.
עוד אחד המוזרויות של פולחן הוא שלעתים קיים בלבול אם הם באמת או לא. מישהו יכול לומר שמילה מתורבתת (למשל התואר נסוג) כאשר במציאות זה נראה לו מוזר כי יש לו אוצר מילים קטן.
ישנם מונחים שיכולים להיחשב כפולחן: טרמבונדו (מפחיד), תפל (עם מעט חסד), חסר תקדים (שיש בשפע רב) או כינוי (שם תואר). מקרה ברור נוסף של תרבויות הוא השימוש בלטיניזם: אלטר אגו, קוגיטו, קולמן או desideratum. אלה מילים שאסור להשתמש בהן בתדירות גבוהה, אלא אם כן ההקשר מצדיק זאת (למשל מפגש של מורים ללטינית).
