הגדרה של אורח חיים בישיבה
אורח חיים יושבני מובן כאותו אורח חיים המאופיין בשהייה במקום מוגדר פחות או יותר כמרחב בית גידול. פיתוח אורח חיים בישיבה קשור בעצם בהגעה לתנאי מחיה מסוימים שאפשרו לבני אדם לנהל חיים רגועים ובטוחים יותר בכך שאינם תלויים באופן קבוע במשאבים הקיימים סביבם.
סנטנטריזם אפיין את האדם רק מהתקופה הפרהיסטורית המכונה ניאוליתית. במובן זה, אנו יכולים לומר שהאדם הפרהיסטורי חי כששת אלפים שנה כנודד בחיפוש אחר משאבים חדשים בכל פעם שהם התדלדלו סביבו. התפתחות אורח החיים היושב קשורה להופעתן של תופעות סיבתיות מסוימות, בהן גילוי החקלאות היה בעל חשיבות ראשונית.
האדם, על ידי המצאת שיטות החקלאות, יכול היה להפסיק תלוי במשאבים שהיו סביבו בכדי להתחיל לייצר את המזון שלו. זה, נוסף על הביות של בעלי החיים, עבודת הקרמיקה ופיתוח כלים טובים יותר, יהפוך את האדם לאדם בישיבה שיכול להתחיל ליהנות מאיכות חיים טובה יותר.
כיום המונח אורח חיים יושב מוחל במידה רבה גם על אורח חיים מודרני בו הזמינות העצומה של מתקנים טכנולוגיים מובילה את האדם הממוצע לפתח חיים מונוטוניים, ללא תנועה ובמאמץ פיזי מינימלי. מצב כזה מביא לנוכחות הולכת וגוברת של סיבוכים בריאותיים כמו השמנת יתר, סוכרת או סיבוכים בלב, אפילו אצל קטינים או ילדים. בנוסף, צריכת מזונות עתירי שומן וקלוריות, שנוספה לשימוש מתמיד במכשירים טכנולוגיים, אפשרה להתקדם בדרכי חיים בהן פעילות גופנית, פנאי וחברתית נדירה יותר ויותר.
