הגדרה של שליטה עצמית
שליטה עצמית ידועה בתור היכולת או האיכות שיכולה להיות לאדם להפעיל שליטה על עצמו. לשליטה עצמית יכולים להיות צדדים חיוביים כמו גם צדדים שליליים אם היא נלקחת לקיצוניות. במובנים רבים, שליטה עצמית ברגשות, ברעיונות, במחשבות ובמעשים קשורה לתפיסה של התנהגות חברתית, מה שעושים או לא עושים בחברת עמיתיהם כדי לא להעריך אותם באופן שלילי.
ניתן להבין את השליטה העצמית כהטלה עצמית שאפשר להפעיל על עצמך כדי להימנע מלומר או לעשות דברים מסוימים. לפיכך, השליטה העצמית מונעת מאיתנו כבני אדם לפעול על פי האינסטינקטים או הדחפים שלנו, מאפיין אופייני של בעלי חיים. הרעיון של שליטה עצמית, כאמור, קשור קשר הדוק לזה של החברה מאחר שהחיים בו מרמזים על התחשבות בתפיסת הזולת ובצורות הביטוי או הפעולה התקפות בתוך אותה קבוצה.
בעוד שמצד אחד, חוסר השליטה העצמי אינו מומלץ או מתקבל בברכה, אין זה נחשב לבריא לפתח רמות גבוהות במיוחד של שליטה עצמית מכיוון שעלולה להיות לכך השלכות שליליות חמורות על האדם המדובר. הסיבה לכך היא שכאשר אנו מוצאים אדם מודחק מאוד ועם מעט מקום לספונטניות, יצירתיות והרס, צורות דיכוי וחוסר חופש יכולים בסופו של דבר להפוך את האדם למישהו מאוד סמכותי, לא סובלני או לא מאוד חברותי (על כך שלא ידע כיצד להסתגל לסביבה).
ההערכה היא ששמירה על רמות מתאימות של שליטה עצמית אינה מועילה רק ברמה החברתית והאישית, אלא גם בכל הקשור למרחב העבודה, המקצועי והבלתי פורמלי. בדרך כלל, במרחבים כמו פוליטיקה ישנה שליטה עצמית מצד מי שנמצא בה הרבה יותר גבוה ממה שאנו מוצאים במרחבים אחרים כמו ספורט.
