הגדרת עתודה ביולוגית
שמורה ביולוגית היא אזור המוגן במיוחד בשל ערכו הטבעי. הם יכולים להיות אזורים ימיים או יבשתיים או שילוב של שניהם ומטרת ההגנה הייחודית שלהם היא שמירה על סביבתם הטבעית, כלומר מגוון המינים (הצומח והחי), כמו גם מערכות האקולוגיות של אזורים אלה.
הרעיון הכללי של שמורות ביולוגיות נובע מסיבה מאוד ספציפית: האזורים הבתוליים של כדור הארץ צומצמו בצורה דרסטית ויש צורך לשמור עליהם, מכיוון שמדובר במורשת טבעית של האנושות.
המחקר המדעי על הטבע
למרות ששמירה על הסביבה הטבעית היא המטרה העדיפה של שמורה ביולוגית, שנית שימורה מאפשר לקהילה המדעית אפשרות להכיר סביבה מפרמטרים מדעיים. ניתן לומר כי אזורים מסוג זה הם כמו מעבדה שבה מנותחים מערכות אקולוגיות שונות של שמורה. הממד המדעי של שטחים אלה הוא מדהים מאוד. למעשה, מקובל מאוד שישנם היבטים הקשורים למחקר ביחס אליהם: רישום וניטור של מינים, פרסומים וחומר אינפורמטיבי או מחקרים טכניים (למשל, בנוגע למקורות אקלים או מים).
נקודות מבט אחרות של עתודות ביולוגיות
ההכרה בשמורה ביולוגית מוגדרת במסגרת חוקית (בדרך כלל צו), בה נקבעים כל המאפיינים הטכניים המשפיעים על האזור האמור (הרחבתו, סוג ההגנה המשפטית שלו, ניהולו וכו ').
כל מדינה קובעת קריטריונים משלה להכריז על שטח כשמורה ביולוגית. על סמך הכרה זו, משיקה סדרת אסטרטגיות מגוונות: חינוך והדרכה, פרויקטים של קיימות, תכניות הבראה למינים מאוימים או פרויקטים שמטרתם פנאי ותיירות. במובן זה, לשמורות הטבע יש תוכנית אסטרטגית מקיפה ועולמית, באופן שמופעלות פעולות שונות המתקשרות זו עם זו.
תקנות וחשיבות השימור
היבט חשוב מאוד של אזורים מוגנים אלה הוא התקנות הקשורות אליהם, כלומר מה מותר ומה אסור. ככלל, במקומות אלה ישנם איסורים ומגבלות נוקשים החיוניים לשמירה על איזון סביבתי. במובן זה, יש לקחת בחשבון שאם מכניסים מין לפארק טבע באופן לא חוקי, נסיבה זו עלולה להזיק מאוד למין המקומי.
