הגדרת סיומת
ה סִיוֹמֶת זה סוג של מוֹרפֵמָה (יחידה לשונית מינימלית שמשמעותה משנה או משלימה את המשמעות של לקסמה) שנוספה לאחר לקסמה של מילה. הלקסמה היא יחידה לקסיקלית מינימלית חסרת מורפמות.
אם כן, סיומות הן רצפים לשוניים שנדחים במילה או בלקסמה על מנת לשנות את התייחסותה, באופן דקדוקי או סמנטי; הם מחוברים מאחור, בבסיס המילה הנדונה, למשל, חיזור, טיפשי, בין היתר.
יש לקחת בחשבון בעת כתיבת סיומת כי הנגזרת הנובעת מאיחוד בסיס וסיומת תיכתב תמיד במילה אחת.
ישנם שני סוגים של סיומות, נגזרת או נטייה. כמעט בכל השפות, נגזרות קודמות לנטיות, מכיוון שלנגזרות יש נטייה להיות קרובה יותר לשורש.
כמה דוגמאות לסיומות הן: -אזור (סרטני), -aco (libraco), -ano (כפרי), -ario (זכיין), -azgo (חיזור), -ble (ראוי לציון), -ción (איסור), -dero (ממטרה), -דור (מדבר), -edo (אלון), -ero (מהנדס), -Eño (מדריד), -ico (עיתונאי), -ismo (שמרנות), -אח קטן קטן), -menta (לבוש), -oso (חלקלק ), -טריקס (שחקנית), -ודו (מזוקן), -אורה (עטיפה).
יש לציין כי סיומת הינה תהליך נרחב למדי ברוב השפות האנושיות בהוראת היווצרותן של מילים חדשות, כ- 70% מהשפות המדוברות והכתובות בעולם זה משתמשות בסיומת רחבה וכ 80% משתמשים בה. באופן עקבי.
גם הקידומות וגם הסיומות אינן מילים אלא מרכיבים חסרי אוטונומיה הקשורים בהכרח לבסיס מילוני אליו הם יתרמו ערכים משמעותיים שונים, מה שמוליד היווצרות של מילים חדשות.
