הגדרת משחק חוזר
אם היינו צריכים להשתמש במילה כדי להגדיר מהי נקמה, היינו אומרים שהיא נקמה.
מושג הנקמה מבטא את הרצון להחזיר מצב שלילי בעבר. רעיון זה חל על כל מיני מצבים אנושיים: יריבות בין מדינות, תחרות ספורט או משחקי ילדים. בכל מצב שבו יש משחק חוזר, המנגנון הכללי כמעט זהה:
1- שני צדדים מתמודדים זה מול זה.
2- יש מחלוקת ואחד הצדדים מפסיד ובתגובה יש תגובה שמובילה לשלב הבא.
3 - בקשתו או רצונו לנקום של המפסיד.
הליך זה כל כך כללי שיש אפילו דיבורים על נקמה, שהיא הגישה שבאמצעותה מנסים לפצות מול התבוסה.
מפסיכולוגיה, והצורך לנצח
אם נותחים את תחושת הנקמה מנקודת מבט פסיכולוגית, מובחן היבט ברור: האדם רוצה לנצח (בקרב, במשחק כדורגל או משחק גולות). בהתחשב בעובדה שאין עליה עוררין, אנו יכולים לשאול את עצמנו את השאלה הבאה: מדוע אנו אוהבים לנצח כל כך הרבה? יש תשובה ראשונה די פשוטה: כי היא טובה יותר מאשר להפסיד.
עם זאת, תשובה אפשרית נוספת קשורה לתחרותיות. תיאוריית האבולוציה של דרווין הראתה שכל היצורים החיים נלחמים למען הישרדות ובתהליך זה שורדת זו המתאימה ביותר לנסיבות. בדרך זו נקמה תהיה מנגנון המאפשר לנו להילחם שוב להשגת ניצחון.
נקמה מובנת כאפשרות שנייה
בהמשך לניתוח הפסיכולוגי של רעיון זה, אנו מוצאים היבט בולט: נקמה כהזדמנות שנייה. בפני תבוסה, יש שתי אפשרויות. מצד אחד, אפשר להניח את זה בצורה הכי טובה שאפשר או שהיא לא מקובלת, וכתוצאה מכך מתעורר הרצון לנקום.
רוח הנקמה
ההערכה המוסרית של הנקמה מורכבת. אפשר לדבר על שני צדדים של אותו מטבע: כרצון להשתפר או כדחף נקמני. הבה נמחיש גישות אלה באמצעות שתי דוגמאות. נניח ששתי קבוצות כדורגל עומדות זו מול זו ובמשחק הקודם אחת מהן ספגה תבוסה במפולת. במובן ספורטיבי ואצילי מובן וסביר שיש רצון לנקום. תארו לעצמכם מצב בו תבוסה מלווה בכעס ובשנאה ליריב, שמייצר רצון לנקמה הרסנית, ללא אצילות או רוח תחרותית.
