הגדרה של סרנדה
סרנדה היא שיר פופולרי שעיקר הנושא שלו הוא אהבה ומבוצע בדרך כלל על ידי קבוצת מוזיקאים המשתמשים בכלי נשיפה וכלי מיתר.
זוהי מוזיקה פופולרית בעליל, המושרת בחוץ וברוח חגיגית ושמחה. הסרנדה תוארה כאמנות ההתאהבות באמצעות המוסיקה. במובן זה, הדימוי של קבוצת צעירים ששרה מול מרפסת של צעירה אופייני.
למרות שהנושא המרכזי הוא אהבה, ישנם תכנים אחרים שהם חלק מהביטוי המוסיקלי הזה, כמו פרודיה על דמויות או סאטירה פוליטית.
סרנדה היא שיטה מוזיקלית שנוכל למצוא בקבוצות מריאצ'י מקסיקניות, בטונה הספרדית של סטודנטים באוניברסיטאות או בצורה של תחרויות ציבוריות המאורגנות באמצע הרחוב, כפי שקרה בארגנטינה.
חזון על מקורו ההיסטורי
מחקרים על סרנדות מדגישים כי שירים אלה זוכים לבולטות מהתקופה הרומנטית בספרד, התקופה בה משוררים כמו בקר, זורילה או אספרונצ'ה שילבו סרנדות ביצירתם הספרותית. ניתן לומר שהסרנדה היא סינתזה של שתי נטיות של רומנטיקה: מוזיקה כאמצעי ביטוי ותחושת האהבה. במובן זה, הסרנדה מתפרשת בהקשרים רחוביים וחגיגיים אך מילותיה אינן שייכות למסורת העממית, שכן רובן נכתבו על ידי משוררים מהוללים.
סרנדות בעולם של ימינו
סרנדה היא יותר משיר פשוט של נושא אהבה, מכיוון שהיא מבטאת דרך חיים וערכים. לפיכך, כשקבוצת צעירים הלכה לשיר סרנדות בלילה, הם ערכו סוג של טקס: חיפשו חברה דרך פיתוי מוזיקלי והנאה עם חברים.
מנהג זה מתחבר לעולם שבמידה רבה אינו קיים עוד. קשה מאוד לדמיין שאישה צעירה ממתינה במרפסת שלה לבואם של כמה צעירים שהולכים לשיר סרנדה כדי לזכות בה ולבדר אותה. המנהג לשיר סרנדות איבד את משמעותו המקורית וכיום הוא נמשך יותר כבידור מאשר כצורה של כיבוש.
מסורת הסרנדות הולכת ונעלמת אט אט. ניתן לראות זאת בשתי תופעות שונות: תפקיד המריאצ'ים מכוון לתיירות וטונות האוניברסיטאות הספרדיות כבר אינן חלק ממסורת האוניברסיטה.
צילומים: iStock - fcscafeine / Susan Chiang
