הגדרת חקיקה
חקיקה נקראת גוף החוקים שיסדיר עניין או מדע מסוים או מערך החוקים שבאמצעותם מסדרים חיים במדינה, כלומר מה שמכונה בדרך כלל מערכת משפט ושקובע התנהגויות ופעולות מקובלות או דחותות של פרט, מוסד, חברה, בין היתר.
כל חוק כשלעצמו שהמחוקקים של מדינה מסוימת מכתיבים, להיותם, למעט יוצאים מן הכלל, הרשויות המוסמכות היחידות שעושות זאת, חייב להיות מכובד ועומד על ידי כל האזרחים כדי לתרום לטובת הקהילה, כל עוד זה לא מתמלא כפי שצריך, כל אדם חייב לקחת אחריות על הסנקציה המתאימה. לדוגמא, אם השארתי את מכוני חונה במרחב אסור והרשות העוקבת אחר השאלה האמורה מפתיעה אותי במצב זה, כל החוקים יפלו עלי ואני אצטרך לענות על תקלה זו, בין אם על ידי תשלום קנס או תשלום שכר טרחה שנקבע בעבר.
ועכשיו נחזור לכלליות שמעסיקה אותנו, החקיקה של מדינה דמוקרטית, למשל, מורכבת מהחוקה הלאומית העומדת כאם ונורמה עילאית ואז על ידי החוקים עליהם הגענו לעיל והם תוצר של עבודת הכוח המחוקק, אותם ביטויים רגולטוריים. כוחה של הכוח המבצעת, כגון תקנות, גזירות, אמנות, אמנות, הוראות, חוזים, בין היתר.
אם אדם גר בקהילה בה אין כל חוקים כאלה שיגידו לנו כיצד לפעול, להגיב למצבים מסוימים ואשר בעצם יזמין בה חיים, אזי כמעט בטוח שחוסר שליטה ישלוט, שכן לא כל האנשים הם נוטים לכבד את זכויותיהם של אחרים או לפרוס את חובותיהם, מסיבה זו ובהתחשב בשאלה זו היא כי חקיקה היא הדרך הטובה ביותר שיש לקהילה להתקיים, להתפתח ולצמוח, שכן בעיצומה של התוהו ובוהו. יהיה בלתי אפשרי תן לזה לקרות.
ישנן שתי תפיסות בסיסיות לגבי מקור החקיקה או הסדר המשפטי. מצד אחד, הזרם הנורמטיבי מצביע על כך שהסדר מתבטא במכלול נורמות המובנות ומנוהלות על ידי סדרה של שיפוטים ערכיים, אמונות ושכנוע. ומצד שני, הזרם המוסדי מניח שסדר זה ייקבע על ידי החברה, על ידי אותם מנגנונים החלים ומייצרים את הנורמות ועל ידי כל אותם מוסדות וקריטריונים ליישום.
