הגדרת החוק הרגיל
במערכת המשפט של מרבית המדינות ישנם סוגים שונים של חוקים. החוק הרגיל שנקרא הוא חוק בו אין נהלים מיוחדים לאישורו.
זה אמור להיות כלל מדרג משפטי הדורש הליך פשוט לחקיקתו הסופית. מעל לחוקים הרגילים יש חוקים בעלי אופי כללי, כלומר חוקים אורגניים.
הנוהל הכללי לעריכת חוק רגיל
אישורו של חוק רגיל מציג שלבים שונים: יוזמה, דיון, סנקציה ולבסוף חקיקה.
הצעה לחוק רגיל מתחילה בדרך כלל בבתי הכוח המחוקק, כלומר קבוצת נציגי העם. מאידך, לנשיא המדינה בדרך כלל יש את הכוח להציע סוגים אלה של חוקים. במקרים מסוימים, לבתי המשפט העליונים או ליוזמה העממית יש גם אפשרות לקדם נורמה משפטית מסוג זה.
לאחר שהעיבוד שלה החל, יש לדון על הצעת החוק הרגילה מאמר אחר מאמר על ידי חברי הפרלמנט של מדינה באמצעות ועדה מיוחדת.
כשכבר הוסכם על תוכן החוק הרגיל, יש לאושש אותו, כלומר, עליו להיות מאושר על ידי נציגי הריבונות העממית.
לבסוף, יש להפיץ את החוק הרגיל בכתב העת הממלכתי הרשמי כדי שיהיה ניתן לעמוד בו. ההצהרה האמורה משלבת את חתימת הסמכות הגבוהה ביותר של אומה.
הבדלים בין חוקים אורגניים לחוקים רגילים
חוקים מועברים על ידי פרלמנטים לאומיים. חוקים אורגניים הם אלה המתייחסים לזכויות יסוד ולחירויות ציבוריות ונכללים בדרך כלל בטקסט החוקתי של אומה. כדי לאשר אותם, חוקים אורגניים מחייבים בדרך כלל רוב מוחלט של בתי הנציגים. מצד שני, חוקים רגילים הם כל אלה שניתן לאשר ברוב פשוט, כמו חוק התקציב, חוקי המס או כאלה שקשורים להליכים אזרחיים.
חוק רגיל אינו יכול לשנות את תוכנו של חוק אורגני, שכן בין השניים קיים עיקרון של היררכיה. מצד שני, כל החוק הרגיל מפתח תוכן שכבר נקבע בחוק אורגני.
בקיצור, לחוקים אורגניים יש אופי מבני במסגרת החוקית ומוצעים חוקים רגילים לעסוק במצבים ספציפיים שאינם משפיעים על יסודות המדינה.
צילום: Fotolia - Valerii Zan
