הגדרת קלף
קלף הוא אחד התומכים העתיקים ביותר ששימש אדם בכדי לכתוב או ליצור סוגים שונים של כתובות, להשאיר הודעות ולהביע את עצמו בכתב. בעבר, הקלף היה אחד האלמנטים המשומשים ביותר לכתוב כאשר העיתון טרם התגלה. זה בעצם עורו של בעל חיים כלשהו שנמתח ומתוח כך שיהיה חלק לחלוטין וכך מאפשר כתיבה חלקה ונוחה.
כדי להשיג את המוצר הסופי המכונה קלף, יש צורך לנקוט בתהליך של החלקה, הסרת השיער וכבישה. במקביל, היה צריך לנקות את העור במכשירים מאכלים במקצת כדי להפוך אותו לחלק ורך ככל האפשר לפני שנמתח. בדרך כלל, המגילות נשמרו מתוחות ונמתחו על מתלים למשך זמן מוגדר כדי שיישארו ככה לאחר שחרורן. ניתן היה להשתמש במגילות רופפות או להיות קשורות וקשורות כדי ליצור קבוצות של כמה מהן.
לאורך כל ההיסטוריה העתיקה, במיוחד במזרח התיכון ומאוחר יותר ברומא, הקלף היה האמצעי הנפוץ ביותר לכתיבה. זה היה זול ונגיש בקלות מכיוון שנעשה שימוש בבעלי החיים שגדלו במקום, והיו יכולים להשתמש בכל סוג עור (כל עוד הוא עבר את תהליך הייצור הנ"ל).
מגילות, כמו חומרים אחרים ששימשו לפני ההדפסה, היו שימושיות לייצור כל מיני כתבי יד, יכולת לכתוב עליהם וכן ליצור תחריטים, רישומים וקישוטים אחרים. עם המצאת מכונת הדפוס המודרנית, קלף היה נכשל לשימוש, אם כי הוא כבר היה בירידה כשהופיע נייר, חומר עדין ועדין בהרבה.
אחת הבעיות בשימוש בקלף היא שהטמפרטורה או מזג האוויר עלולים להיות מושפעים מכיוון שהוא אינו מכוסה בצבע (כמו עור). בנוסף, הוא לא היה עמיד למים ולכן המידע שנשפך לתוכו יכול בקלות ללכת לאיבוד. עם זאת, אחד היתרונות שלה הוא שבטכניקה נכונה ניתן היה לשכתב אותו מעל מידע קודם, כך שניתן יהיה להשתמש בו ולעשות בו שימוש חוזר.
