הגדרת סמני טקסט
כדי לכתוב טקסט נכון יש לעמוד בדרישות בסיסיות מסוימות. לפיכך, חיוני לכבד את כללי הדקדוק, לעמוד בכללי האיות ולהשתמש באוצר מילים מתאים לכל הקשר.
כמו כן, כדי שלכתיבה תהיה קוהרנטיות פנימית וחוט טיעוני, יש צורך להשתמש בסדרת סמנים טקסטואליים, כלומר, סט של מבנים לשוניים קצרים ועצמאיים המשמשים לבניית משפטים, לחיזוים ולחיבור בין משפטים.
מטרתם לשפר את הקוהרנטיות והלכידות הפנימית של הכתיבה.
שיטות שונות של סמני טקסט
אם אנו רוצים להדגיש או לחזק הערכה נוכל להשתמש בנוסחאות שונות, כמו "החשוב ביותר", "במילים אחרות", "כלומר", "כלומר", להיות יותר מפורש "וכו '.
אם בכוונתנו לבנות או לארגן טיעון בסדר היררכי מסוים, נוכל להשתמש בנוסחאות הבאות: "ראשית", "לסיום", "מצד שני", "אחרון", "גם" וכו '.
אם ברצונך להעביר רעיון קירוב, תוכל להשתמש בסמנים הבאים: "מסביב", "בקירוב", "חלק" וכו '.
כדי לבסס קשר סיבתי משתמשים במבנים מסוימים: "כך", "ואז", "כתוצאה מכך", "לכן" ...
אם מטרת המסר הכתוב היא לבצע השוואות, סמני הטקסט הנפוצים ביותר הם "כמו" או "כמו".
סמני האופוזיציה הנפוצים ביותר הם: "אבל", "בכל זאת", "למרות זאת", "אולם" ו"על אף זאת. "
הסתברות או ספק מועברים עם נוסחאות כמו "אולי", "כך נראה", "אולי" וכו '.
לפעמים משתמשים בסמנים טקסטואליים המספקים המשכיות מסוימת לשיח, כמו "טוב" או "אחרי שאמרנו את זה".
בתקשורת בעל פה משתמשים במבנים מסוימים להערות על השוליים וללא קשר ישיר למסר, כמו "אגב" או "עכשיו כשאני חושב על זה."
אלמנטים שעוזרים לפרש טקסט או הודעה בעל פה
סמנים או מחברים טקסטואליים מאפשרים ליצור קשרים בין שניים או יותר רעיונות השומרים על קשר לוגי מסוים. ללא שימוש נכון במבנים אלה, הטקסט מאבד את הקוהרנטיות ומשמעותו.
מצד שני, זהו משאב לשוני המאפשר להעביר רעיונות בצורה נכונה וזורמת בתהליך הוויכוח. השימוש בסמן כזה או אחר יכול להיות מכריע כשמדובר בהבעה נכונה של מסר.
מנקודת מבט לשונית, מחברים טקסטואליים הם אלמנטים פריפריאליים, כלומר הם אינם חלק מההצהרה הבסיסית, אך בלעדיהם אי אפשר יהיה לפרש את משמעות הטקסט.
הסמנים הנפוצים ביותר הם מארגנים, מחברים, מבנים מחדש, וויכוחים. אלמנטים אלה הם חלק מהתקשורת בכתב ובעל פה.
צילום: Fotolia - Tinica10
