הגדרה של אומץ
אומץ הוא המונח המשמש לייעוד סוג של גישה או תחושה שיש לאדם במצב של סכנה או פחד אפשרי. זה לא יותר מאשר הכוח שמוצאים בתוכו להגיב בצורה הרואית או חסרת מעשה במצבים בהם קיימים פחד, סכנה, פאניקה. בדרך כלל, תחושת האומץ מוחלת על מספר עצום של מצבים שונים, ואף ניתן להשתמש במונח באופן ציורי או מטאפורי בכדי להתייחס למצבים בהם אין סכנה ממשית, אך בהם האדם כן חייב את עצמו. לדוגמא, להיבחן).
אומץ הוא, עבור חלקם, פועל באומץ ובנחישות, בעוד שאחרים רואים שזה היעדר פחד, ויש מי שמבין כי כל אותה התנהגות בה הפרט חש פחד אך אינו מאפשר לעצמו לשלוט על ידי זה ועושה את מה שהוא רואה כנדרש והוגן.
בכל מקרה, כאשר אנו מדברים על אומץ אנו מתמודדים עם סוג כלשהו של התנהגות חיצונית. במובן זה, כדאי לזכור את התזה של אריסטו בנושא האיכות המוסרית הזו: אנו הופכים את עצמנו לאמיצים על ידי ביצוע מעשי גבורה.
מעשי אומץ
כדי שפעולה תיחשב אמיצה, יש לממש תנאי מוקדם: שהשלכות המעשה עשויות להיות שליליות. אם מישהו מבקר בגלוי את הבוס שלו על כך שהוא עושה משהו לא בסדר, הוא אמיץ, שכן לביקורת שלו צפויה להיות השלכה שלילית. במילים אחרות, פעולת האומץ קשורה לגורם הסיכון.
מצד שני, לאומץ האומץ צריך להיות מטרה ספציפית, כמו פתרון בעיה אישית או התגברות על מצב קשה.
בכל מעשה אמיץ יש או צריך להיות חישוב מסוים של סיכויי ההצלחה
אם אני לא יודע לשחות והשליכתי את עצמי למים כדי להציל מישהו, אני לא אדם אמיץ אלא נועז שפועל בצורה לא רציונאלית, כי עם הפעולה שלי אני לא אעזור למי שנמצא בסכנה ואני בסופו של דבר גם יטביע את עצמי.
ניתן להסביר את המעשה האמיץ מתורת אריסטו את דרך הביניים. כך, בין פחדנות לפזיזות, טמונה נקודת האיזון של האומץ.
היא מניחה תחושה או גישה שרק לבני אדם יכולים להיות מאחר והיא מניחה רציונליות מסוימת לגבי מצבים בהם בעל חיים יפעל בדרך כלל על ידי דחף או אינסטינקט. לפיכך, אומץ מובן ככוח רצון פנימי, גם ההחלטה לעשות משהו לטובת עצמך או לאחרים במצבים שבהם אתה יכול להיפגע או אפילו לאבד את חייו. פעמים רבות, אומץ הוא השלב בו האדם מצליח להתמודד עם אותו פחד שהמצב מייצר, להתגבר עליו ולנקוט בפעולות שונות ולא משנה מה עלול לקרות.
ארכיטיפים של אמיצים
בקולנוע ובספרות גיבורים הם הארכיטיפים המסורתיים הקשורים לאיכות זו. דמויות היסטוריות כמו Cid Campeador, Juana de Arco, Gerónimo או Cuauhtémoc הן דוגמאות לאומץ לב, אומץ וחוסר אונים. ברוב הנסיבות האמיץ הופך למפסיד שמקריב את חייו וההיסטוריה זוכרת אותו כגיבור אמיתי (למשל, קדושים נוצרים רבים הקריבו את חייהם למען אמונתם, אך הכנסייה זוכרת אותם כמודלים לחיקוי).
לא תמיד אומץ צריך להיות קשור לדמויות היסטוריות, כי לפעמים אנשים צנועים מתנהגים כגיבורים אמיתיים. מקרה פרדיגמטי הוא המקרה של רוזה פארקס, אפרו-אמריקאית צנועה מארצות הברית שבשנת 1955 סירבה לוותר על מושבה באוטובוס לגבר לבן; פעולה המנוגדת לחוקים ושעבורה נכלאה.
זה מניח תחושה אצילית, מן הטהורות ביותר של האדם, מכיוון שזה מרמז על סיכון טובתך למטרה מסוימת שעשויה להיות או לא עבור עצמך, אך בסופו של דבר תמיד מהווה סיכון אפשרי. בהזדמנויות רבות, אומץ פירושו לסבול מכאב או סבל כלשהו, להתמודד איתו ולנסות להוציא את התוצאות הטובות ביותר מהמצב הספציפי ההוא. במובן זה, עבודות או עיסוקים בהם אנשים מצילים אחרים (גברים או בעלי חיים) שנפגעים או נמצאים בסיכון תמיד כרוכים באומץ מכיוון שמצבים מסוכנים יכולים גם להתנגד נגד עצמך.
