הגדרה של חילוני
מובן כי חילוני הוא כל אותם אנשים שקשורים בצורה כזו או אחרת לסוג מסוים של דת, אך אינם חלק מהמוסד הכנסייתי המנהל אותה. ניתן למנות את מצבו של חילוני גם כחילוני או חילוני, שלושתם משמעים אותו דבר וקובעים כי האדם קשור באופן כלשהו לדת (למשל, הוא נוהג בה או מאמין) אך אינו מכוון או מארגן אותה. תפקידי החסידות חשוב במיוחד במסגרות חינוכיות בהן אנו מוצאים סוג של הוראה דתית מאחר שהם אדם שאינו חלק מהכנסייה, אך בכל זאת ניתן לו להעביר תורות וידע על אותה דת מסוימת.
כשאנחנו מדברים על שכב או שכב אנחנו לא מתכוונים לאדם שאין לו שום קשר עם דת מסוימת. נהפוך הוא, החסידות שומרת על קשר עמוק וישיר עם הדת אך ללא השתתפות במרחבים המוסדיים שהיא מניחה. זה נכון לגבי כל הדתות הידועות ולא רק לגבי הקתוליות, אם כי בדרך כלל מונחים אלה קשורים אליה.
דמותו של ההדיוט החלה להיות מוגדרת מחדש בזמן מועצת הוותיקן השנייה, זו שהתקיימה בשנת 1959. מרגע זה הכנסייה הקתולית החלה לקבל באופן ברור יותר את דמות ההדיוט או האדם ההדיוט כחשוב מאוד בקהילת המאמינים. במובן זה, מועצה זו אמרה אגגיורנאמינטו מסוים או מודרניזציה של תפיסות דתיות מסוימות שמנעו את ההכרה בתפקיד משמעותי בתפקוד הדתי על ידי בני הדת מכיוון שהם לא היו חלק מהכנסייה כמוסד.
עבור מועצה זו, ההדיוט הוא מי שמוקדש להעברת והעברת תורת הדת באופן ישיר יותר לאותם נאמנים או מאמינים שאינם עוסקים במשימות דתיות. לפיכך, ניתן להבין את החילוני כמתווך בין הרמות השונות של המוסד הכנסייתי לבין העם המאמין. לפיכך אנשים דיוטים רבים מתמסרים להוראה ולחינוך תוך שימוש במדיום חשוב זה כדרך להעברת הערכים הנוצריים החשובים ביותר.
