הגדרת מציאות
המציאות נקראת מכלול הדברים הקיימים, כמו גם מערכות היחסים שהם מקיימים זה עם זה. הגדרה זו אמנם נשמעת כמו הגיון בריא, אך האמת היא שזה היה מושג הוויכוח הרחב בתחום הפילוסופיה במשך זמן רב. בעיקרון הקושי היה תמיד במידת החשיבות שניתנה לתפקיד החושים בהבנת העולם.
את ההצעות הפילוסופיות הראשונות הנוגעות למושג המציאות ניתן למצוא ביוון הקלאסית, כמו למשל, בעבודתו של אפלטון. על פי הפילוסוף הזה, מה שנצפה על ידי החושים אינו אלא השתקפות של המציאות האמיתית, המורכבת מיקום הרעיונות. לפיכך, יש לפרש את העולם הנוכחי כייצוג חסר תמיכה משלו.
שונה מהעמדה הקודמת, הוא חזונו של אריסטו. הוא יכול להיחשב כפילוסוף מציאותי לחלוטין, ככל שהוא מעריך את הנתונים שהחושים נותנים לנו כאמינים. מבחינתו, מושג מציאות הובן על ידי מושגי החומר והתאונה, הראשון הוא הצורה שהפכה אותו לשייך למעמד מסוים, והשני, השינוי בין כל אחד מהמינים. לאלמנטים אלה של ניתוח היה השלכה רבה והגיעו עד ימי הביניים עם התיאולוגיה שפיתח תומאס הקדוש.
תפישות אלה מנוגדות לגישותיו המאוחרות של ג'ורג 'ברקלי. פילוסוף אירי זה לקח את האמפיריציזם לתוצאותיו האחרונות, בא לבטא שרק תפיסות העולם קיימות; במילים אחרות, אנו יכולים לומר שיש תפיסות של העולם, אך לא שהעולם קיים. דיוויד הומא קיבל השראה מהצהרות אלה כאשר ביקר את הרעיון של "אני" ושל סיבה ותוצאה; לפיכך, פרשנויות אלה יהיו זרות למה שנתפס.
קאנט מצידו ניסה לאחד את שתי העמדות הללו מול המציאות והעריך הן את הנתונים הנתפסים על ידי החושים והן את הקטגוריות הנפשיות החלות עליהם. (כגון סיבה ותוצאה). במובן זה, הוא מהווה סינתזה של שתי העמדות.
נכון לעכשיו הבעיה של האמיתי פחות נדונה, אם כי יש עדיין נושאים שיש לדון בהם. הטיפול באלה יהיה קשור ליכולת שלנו לדעת מה קיים ולכן, עם היקף המדע.
