הגדרה של טאבו
המונח טאבו הוא מונח המשמש בשפה משותפת להתייחס לכל העמדות, הפעולות, ההתנהגויות או מכלול הערכים שניתן להתנגד למה שמקובל מבחינה חברתית ולכן מובן כמסוכן, לא נעים, מוטל בספק או לא מקובל על החברה רוב האוכלוסייה.
מה שאסור בקהילה מסיבות חברתיות, חברתיות או פסיכולוגיות, כי זה משהו לא טבעי או בגלל שהוא נוגד ערכים
טאבו הם כל מה שאסור לעשות או לומר בחברה, בין אם בגלל מוסכמות דתיות, חברתיות או פסיכולוגיות.
טאבו מבוסס בדרך כלל על מה שנחשב לא טבעי, למשל אח שמתאהב באחותו, כדי לקרוא לאחד הטאבים הנפוצים ביותר.
כאשר פרקטיקה, התנהגות, הרגל או העדפה מתנגשים בערכים המסורתיים הרווחים, במצוות הדת, או בדוגמה כלשהי של המעמד הפוליטי, סביר להניח שהם יוגנזו ויחשבו כטאבו.
אחד הטאבוונים הפופולאריים ביותר הם אלה הקשורים לשפה, מילים או ביטויים המוערכים כטעם רע או שקשורים לנושאים רגישים כמו מין, מוות, רוע, נחשבים בדרך כלל לטאבו בתרבויות רבות.
אחת הדרכים הנפוצות ביותר להחליף או להחליף מילים אלה היא באמצעות שופרות מפורסמות, הכוללות ביטויים המשמשים להקטנת ביטויי טאבו אלה.
לדוגמא, כשאומרים שנלך זה או אחר, לא לומר שהוא מת.
כאשר אדם מפר את הטאבו השורר בחברה, הם ייחשבו כמבצעים עבירה חמורה ולצורך העניין הם ייענשו על ידי חבריהם בעונש הקבוע בגין הפרה כזו.
עם זאת, ניתן להעניש טאבו מהמישור המשפטי, אם העבירה בה נגרמת נחשבת לפשע, או אם לא, עונש חברתי, למשל גינוי ציבורי, אפליה, בין החוזרים ביותר.
עלינו לומר כי מרבית הטאבו באים מהמסורת התרבותית, אם כי אין זה מרמז כי הם יכולים להיווצר גם כתוצאה מעניין מסוים של מגזר בחברה.
נכון לעכשיו, שיטות טאבו רבות מתבצעות באופן פרטי בדיוק בגלל אי הנוחות או חוסר שביעות הרצון החברתי שהם יכולים לייצר, אך אי נוחות זו אינה אומרת שהם אינם קיימים.
כמו כל מה שקשור לחברה ולמערכות הערך האתיות השולטות בקבוצה או בקהילה, הנוהגים הנחשבים לטאבו נקבעים בדרך כלל באופן מלאכותי ככאלה עקב קבוצות שונות של נורמות, ערכים או התנהגויות המסמנות אותם כמסוכנים, פסולים או לא ראוי מבחינה מוסרית.
פירוש הדבר שמה שהוא טאבו עבור חברה אחת לא יכול להיות עבור חברה אחרת מכיוון שהפרקטיקות הנחשבות ככאלה משתנות לא רק מבחינת המרחב אלא גם מבחינת הזמן.
נהוג להתייחס, כשמדברים על טאבו, לפרקטיקות שקשורות למיניות של יחידים, כמו גם למערכות היחסים הנשמרות עם אנשים אחרים, שיטות אכילה, שימוש בשפה או מחוות וכו '.
במובן זה, ישנם פרקטיקות מיניות הנחשבות בדרך כלל לטאבו עבור רוב החברות, כפי שקורה למשל עם מה שנחשב לגילוי עריות (או יחסי מין בין קרובי משפחה) או עם קניבליזם (כלומר צריכת בשר אדם).
עם זאת, מה שחברה שמרנית או דתית מאוד רואה בטאבו (אולי השימוש בגוף לקעקועים, מחוות או דרכי לבוש) עשוי להיות נורמלי לחלוטין ונפוץ בחברות ליברליות אחרות.
כיום ישנן חברות וקהילות הנחשבות "פרימיטיביות" על ידי החברה המערבית המודרנית המקיימות טקסים רבים ושיטות אשר על פי המוסר המערבי אינן מתאימות.
הדבר נכון גם לגבי פרקטיקות זוגיות, דתיות או מיניות מזרחיות, שלעתים קרובות מקפידים עליהן במערב.
עם זאת, הביקורת שעולל העולם המערבי על תרבויות אחרות אינה מביאה בחשבון שרבים מהפרקטיקות שלה (כמו צריכה מוגזמת של בשר בקר) עלולות להיות פוגעניות או לא נעימות עבור חברות אחרות.
בחברות של ימינו אנו חיים עם כמות אינספור טאבו, רבים מהם מבוססים על פגיעה חברתית בלבד, בעוד שאחרים מבוססים על שמירה על ערכים מוסריים מסוימים או אמונות טפלות.
