הגדרה של הערכה עצמית
הערכה עצמית היא הערך שיש לכל אחד מאיתנו לבני האדם לגבי עצמו, מה אנחנו, מה אנחנו הופכים, כתוצאה מתערובת של גורמים פיזיים, רגשיים וסנטימנטליים שאנחנו מתמודדים איתם במהלך החיים ושמעצבים את האישיות שלנו, זאת, מבחינת ההגדרה הכי פורמלית שאנחנו יכולים לתת ולהרוס את עצמנו קצת נוכל לומר שהערכה עצמית היא את האהבה שאנחנו מעניקים לעצמנו.
הערכה המתפתחת בשלבי החיים השונים, והדרך בה מתמודדים עם המכשולים המתעוררים
תהליך זה מתחיל להתרחש לאחר כחמש או 6 שנות חיים, כאשר אנו מתחילים לגבש בעצמנו מושג כיצד רואים אותנו בני גילנו והזקנים סביבנו (הורים, מורים). עם זאת, כמו כל תהליך, בהגדרה זו לא תופעה סטטית שנלמדת או מתקנת ואין דרך לשנות אותה; נהפוך הוא, ניתן לשנותו ולשפרו הודות לתשואות, הכוללות ביקורת בונה, המגיעה אלינו מאלה שהם חלק מהסביבה הקרובה ביותר וממנה דיברנו לעיל במדויק, כמו גם חלקים בסיסיים בבניית הסביבה שלנו. הערכה עצמית.
ואכן, למרות שכ- 90% מהסדרות המשלימות מסיימות את הגדרת האישיות בחמש השנים הראשונות לחיים, על פי התיאוריות הנוכחיות, רבות מחוויות החיים המתרחשות בשנים המאוחרות יותר של הילדות ואף בגיל ההתבגרות, הן מכריעות התחלה של תהליך ההערכה העצמית. עובדה זו מיוחסת לעובדה שאישיות, מעבר למרכיביה המוגדרים והיציבים, כוללת אלמנטים הניתנים להתאמה ו"פלסטיים ", שביניהם בולטת תרומת הסביבה בה אנו פועלים.
האתגר של שליטה ברגשות והסתגלות לאירועים המשפיעים על חיינו
בינתיים, הערכה עצמית נמוכה זה יכול להיות הוא גורם של בעיות פסיכולוגיות רבות, כגון דיכאון, נוירוזה, ביישנות, בושהבין היתר ואחד הנושאים המרכזיים שיש לדון בהם, אם הוא מניח ומקובל או יובהר בטיפול אצל איש מקצוע בפסיכולוגיה. לדוגמא, חוסר הביטחון העצמי, הפיחות שמקדם ההשוואה השנאה עם מישהו הם חלק מהגורמים שמעוררים הערכה עצמית נמוכה או לפעמים אף אפסית. מציאות זו גורמת להפחתה ניכרת באיכות החיים, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בבעיות בריאות גופניות, פסיכולוגיות ובעיקרן.
התפקיד של המשפחה והחברים במאבק נגד בעיות דימוי עצמי
אמנם לצורך ריפוי ההערכה העצמית הנמוכה, לאחר שצוין, ניתן להמליץ רק על התייעצות עם מטפל שיכול לטפל בבעיה באופן מקצועי, אולם תפקיד המכוון והיועץ שההורים ובית הספר ממלאים באותה תקופה יהיה מכריע. כמבקר, בו הילד רוכש את אישיותו ואת הערכתו. קיימת מגמה הולכת וגוברת לעזרה תרופתית בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בחולי ילדים, בעידודם של איגודים מדעיים אמריקאים ואירופאים רבים. עם זאת, כפי שציינו קודם לכן, המרכיב המשפחתי אינו ניתן להחלפה כלל, שכן הוא המרכיב הכבידתי הגדול ביותר בהתפתחות האישיות בשלבי החיים הראשונים.
בקרב מתבגרים ומבוגרים, גם טיפולים פסיכולוגיים, במיוחד הכלים של הספקטרום הקוגניטיבי-התנהגותי, נחשבים למשאבים שימושיים מאוד לגישה לנפילה של ההערכה העצמית. ראוי להכיר בכך שהאומנויות, ובמיוחד מוזיקה ותיאטרון, הן דרכים מעניינות מאוד לפנות לאנשים עם ירידה בהערכה העצמית שלהם, שכן שניהם מאפשרים להופיע במישור המודע של תהליכים לא מודעים רבים העלולים להזיק; הביטוי העצמי שלהם, תחת הסובלימציה שמייצגת האמנויות, הוא דרך יוצאת מן הכלל לייעל את הירידה בהערכה העצמית, תוך יצירת אפשרות לצמיחה עבור האנשים המושפעים עצמם ועבור צדדים שלישיים שנהנים מאמנות.
